כריסטין פיטרסון היא בוגרת תואר ראשון בהנדסה כימית ממכון-הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). היא שותפת-מייסדת ונשיאה-לשעבר של מכון Foresight, ארגון-מחקר העוסק בעיקר בננוטכנולוגיה, ובשנים האחרונות גם בבינה מלאכותית, הארכת-חיים ומדיניות-חלל. יחד עם אריק דרקסלר וגייל פרגמיט כתבה את הספר "Unbounding the Future: the Nanotechnology Revolution" (1991), שעסק בסיכונים ובהזדמנויות הגלומים בננוטכנולוגיה.
פיטרסון מוכרת בעיקר כמי שהציעה את המונח "קוד פתוח" (Open Source) עצמו. לדבריה, ב-3 בפברואר 1998 זיהתה בעיה בתקשורת: אנשים חדשים למונח "תוכנה חופשית" (Free Software) נוטים להבין את המילה "חופשית" (Free) במשמעות של מחיר-אפס, לא במשמעות המיועדת של חירות. ב-5 בפברואר 1998 התכנסה בחברת VA Research פגישה של תומכי-תוכנה-חופשית — ובהם אריק ריימונד, טוד אנדרסון, לארי אוגוסטין, סם אוקמן וג'ון ("מד-דוג") הול — ובה עלה המונח החדש לדיון.
לפי עדותה של פיטרסון, טוד אנדרסון הוא שהציג בפועל את המונח "קוד פתוח" בשיחה, באופן לא-כפוי, ולא כהצעה רשמית מטעם מישהו — טקטיקה שהתבררה כיעילה מול קהילה עצמאית-בדעתה שנוטה להתנגד להוראות מלמעלה. בהמשך אימץ אריק ריימונד את המונח ופעל להפצתו בתקשורת ובקרב מתכנתים, בעוד טים אוריילי קידם אותו בקרב אנשי-עסקים — ומכאן צמח, עוד באותה שנה, ארגון ה-Open Source Initiative.
מלבד עבודתה בתחום הקוד הפתוח, פיטרסון פעילה עשרות שנים בקידום ננוטכנולוגיה מולקולרית ובדיון הציבורי על עתיד הטכנולוגיה בכלל, ומשמשת כיום גם יועצת לארגונים העוסקים בבטיחות בינה מלאכותית ובהארכת-חיים. מאמצע שנות ה-80 היא רשומה לשימור-קפוא (cryopreservation) עם ארגון Alcor Life Extension Foundation — עדות לעניינה ארוך-הטווח בטכנולוגיות המבטיחות הארכת-תוחלת-חיים משמעותית.