Clearview AI נוסדה ב-2017 בניו-יורק בידי הואן טון-דאט וריצ'רד שוורץ, ומוכרת תוכנת זיהוי-פנים בעיקר לגופי אכיפת-חוק ולסוכנויות ממשלתיות. המנוע שלה משווה תמונת-פנים מול מאגר של יותר מ-20 מיליארד תמונות שנאספו מהאינטרנט הפתוח, ובכללן רשתות חברתיות. עד סוף 2019 פעלה כמעט ללא נראוּת ציבורית; כתבה ב"ניו-יורק טיימס" בינואר 2020, שחשפה את היקף השימוש בה בידי משטרות בארצות-הברית, הפכה אותה לאחד המקרים המרכזיים בוויכוח הציבורי על פרטיות ובינה מלאכותית.
השאלה המשפטית המרכזית סביבה אינה דיוק הזיהוי אלא מקור הנתונים: האם גריפת תמונות ציבוריות מרשתות חברתיות, בלי ידיעת המצולמים ובלי הסכמתם, היא איסוף חוקי. רשויות הגנת-מידע בכמה מדינות קבעו שלא. הרשות ההולנדית קנסה את החברה ב-30.5 מיליון אירו בספטמבר 2024 בגין הקמת מאגר בלתי-חוקי; הרשות הבריטית הטילה קנס של יותר מ-7.5 מיליון ליש"ט ב-2022 והורתה למחוק את נתוני התושבים הבריטים; קנסות והוראות דומים ניתנו גם באוסטרליה, בצרפת ובאיטליה. ב-2022 הגיעה החברה להסדר עם ארגון זכויות האזרח האמריקאי ACLU, ובמסגרתו התחייבה להגביל את מכירת השירות בארצות-הברית לגופים ממשלתיים בלבד. באוקטובר 2025 קבע בית-דין בריטי לערעורים מנהליים שתקנות הגנת המידע האירופיות אכן חלות על החברה, והחזיר לתוקף את סמכות הרגולטור הבריטי בעניינה לאחר שערעור קודם ביטל אותה.
לצד ההליכים המשפטיים המשיכה החברה לחתום על חוזים ממשלתיים. ב-2025 נחתם עמה חוזה בהיקף של כ-9.2 מיליון דולר עם רשות ההגירה והמכס האמריקאית, ובפברואר 2026 חוזה שנתי קטן יותר עם רשות המכס והגנת הגבולות. דליפת מידע שאירעה אצלה ב-2020 חשפה שלכ-2,200 ארגונים ב-27 מדינות היו חשבונות פעילים בשירות — נתון שהמחיש עד כמה רחב היה השימוש בו עוד לפני שהתפרסם. Clearview AI היא הדוגמה הנפוצה ביותר בספרות למתח בין יכולת טכנית לבין המסגרת המשפטית שאמורה להגביל אותה.