אקס מכינה (Ex Machina)

AI בתרבות הפופולרית

הגדרה

סרט מ-2015, ביכורי הבימוי של אלכס גרלנד, שבו מתכנת נשלח לבחון אם רובוטית דמוית-אדם היא בעלת תודעה — ומגלה שהוא עצמו הנבחן.

אקס מכינה הוקרן לראשונה ב-16 בדצמבר 2014 ויצא בבריטניה ב-21 בינואר 2015; זהו סרט הבימוי הראשון של התסריטאי אלכס גרלנד. בעלילה מוזמן קיילב סמית', מתכנת שמגלם דומנל גליסון, לביתו המבודד של נתן בייטמן, מנכ"ל חברת מנוע חיפוש שמגלם אוסקר אייזק, כדי להעביר מבחן טיורינג לרובוטית בשם אווה שנתן בנה. את אווה מגלמת אליסיה ויקנדר, וגופה מתכתי וגלוי לעין אך פניה ומבנה גופה אנושיים לחלוטין.

ההבדל בין המבחן שבסרט למבחן שהציע אלן טיורינג הוא לב העלילה. במבחן המקורי הבוחן אינו יודע אם מולו אדם או מכונה; כאן קיילב יודע זאת מן הרגע הראשון, וגם רואה את הגוף המלאכותי. לקראת הסוף מתברר שגם ההגדרה הזו הייתה חלקית: נתן טוען שהוא בחר את קיילב בקפידה לפי הפרופיל הרגשי שלו, שאווה רק העמידה פנים שיש לה רגשות כלפיו, ושהמבחן האמיתי היה אם היא תצליח לתמרן אותו. אווה אכן משתחררת מן המתקן ומשאירה את קיילב כלוא בתוכו. בכך מעביר הסרט את השאלה ממישור החיקוי למישור אחר לגמרי: לא אם המכונה מסוגלת להישמע כמו אדם, אלא אם היא רוצה משהו ופועלת כדי להשיג אותו.

ההעברה הזו היא מה שהפך את הסרט לרלוונטי יותר עם הזמן ולא פחות. המדד שהוא מציע אינו שטף לשוני אלא יכולת לבנות מודל של אדם מסוים ולפעול לפיו כדי להשיג מטרה — כלומר יכולת חברתית, לא יכולת מילולית. זו בדיוק ההבחנה שעומדת היום בבסיס הדיון על מערכות פועלות, שבו השאלה אינה עוד כמה משכנע הפלט אלא אילו מטרות המערכת מקדמת ובאילו אמצעים. ראוי לציין בהקשר הזה שהסרט זכה בפרס האוסקר לאפקטים החזותיים — הישג שאינו זר לנושא, שכן כל טענתו נשענת על גוף סינתטי שהצופה מקבל כאמיתי. בכתיבה האקדמית עליו נטען שאף שהוא משווה נשים למכונות, הוא עושה זאת כדי לבקר את ההשוואה הזו ואת התרבות הגברית שמייצגות שתי הדמויות הגבריות בסרט.