עיצוב ג'נרטיבי הוא שיטת-תכנון הנדסי שבה, במקום שמהנדס ישרטט פתרון אחד ויבדוק אותו, הוא מזין לתוכנה יעדים ואילוצים — למשל חומר, משקל-מרבי, שיטת-ייצור ותקציב — והאלגוריתם מייצר בעצמו עשרות או מאות חלופות-עיצוב שעונות על הדרישות. לפי ההגדרה הרשמית של Autodesk, אחת החברות המובילות בתחום, מדובר ב'תהליך מתמטי' שמריץ סימולציות רבות של המציאות כדי להגיע לקבוצת פתרונות-עיצוב אופטימליים לבעיה מוגדרת. המהנדס בוחר בסוף מבין החלופות שהאלגוריתם הציע, ולעיתים ממשיך לעדן אותה עוד.
השורשים הרעיוניים של התחום קדמו למחשוב-הענן בהרבה: האדריכל ג'ון פרייזר חקר כבר בשנות ה-80 שילוב של עקרונות ביולוגיים-אבולוציוניים בעיצוב אדריכלי, עוד לפני שהיה מספיק כוח-מחשוב זמין כדי ליישם את הרעיון בקנה-מידה תעשייתי-אמיתי. בתחום התוכנה, פרויקט 'Dreamcatcher' של Autodesk היה מהכלים המוקדמים שהשתמשו ב-AI ליצירת מגוון רחב של פתרונות-עיצוב לפי קריטריונים שמשתמש הגדיר, וכלי כמו Grasshopper — שפת-תכנות ויזואלית לתוכנת-העיצוב Rhino — נתן למעצבים דרך נגישה-יחסית ליצור צורות מורכבות אלגוריתמית בלי לכתוב קוד מסורתי מאפס.
דוגמה מוחשית: ג'נרל מוטורס ו-Autodesk הפעילו עיצוב ג'נרטיבי על תושבת-מושב ברכב, ואיחדו שמונה רכיבים נפרדים לחלק מודפס-בתלת-מימד יחיד שהיה 40% קל יותר ו-20% חזק יותר מהמקורי. באירופה, קבוצת-הטכנולוגיות-המתפתחות של איירבוס עיצבה כך מחיצת-פנים לתא-הנוסעים של דגם A320: התוכנה בדקה עשרות-אלפי פריסות-עיצוב אפשריות עם למעלה מ-66,000 מוטות-רשת זעירים, וההצעה הסופית הייתה קלה ב-40% ממחיצה מסורתית — תוך עמידה בכל דרישות-העומס שהוגדרו מראש. שני המקרים ממחישים למה עיצוב ג'נרטיבי נפוץ בעיקר בענפי-רכב-ותעופה, שבהם כל גרם-משקל שנחסך משמעותי.