עבודת רפאים היא עבודה שמבצע אדם, בעוד הלקוח סבור שבוצעה בידי תהליך אוטומטי. את המונח טבעו האנתרופולוגית מרי גריי ומדען-המחשבים סידהארת' סורי בספרם משנת 2019, "עבודת רפאים: כיצד לעצור את עמק הסיליקון מלבנות מעמד תחתון עולמי חדש". הם מתארים בו כוח-עבודה בלתי-נראה, שמורכב ממשימות קצרות ומוגדרות היטב: תיוג של תמונות וטקסטים, עריכה, מיון מידע ובדיקת תוכן. חלק ניכר מן העבודה מתבצע מרחוק, בהתקשרות חוזית ובשעות גמישות, ומשלב עובדים במשרה מלאה, חלקית ומזדמנת.
לעבודה הזו יש קשר ישיר לבינה מלאכותית. מערכות למידה מודרניות נשענות על נתונים מסומנים, ועל בדיקה אנושית של פלטים ושל תוכן בעייתי; העובדים שמבצעים את המשימות האלה, בלשונם של גריי וסורי, "מלמדים את המכונה ללמוד". פלטפורמות ייעודיות מתווכות בין מזמיני העבודה למבצעיה, ובהן Mechanical Turk של אמזון — שם ששאול, כידוע, מאוטומט שחמט מן המאה ה-18 שהופעל בסתר בידי אדם. הספר מתעד גם התארגנות של עובדים, בין היתר בקבוצות ווטסאפ, כדי לדרוש שינויים בתנאי הפלטפורמות, וכולל התייחסות לניסיונם של עובדים בברזיל.
המונח מתייחס אפוא לשני דברים בבת אחת: לעובדים שאינם נראים ללקוח הקצה, ולתפקידם בשרשרת האספקה, שאינו מופיע בדרך כלל בתיאור המוצר שמגיע אל המשתמש. המחלוקת סביב המונח אינה על עצם קיומה של העבודה אלא על משמעותה. החוקרת לילי איראני טוענת שחברות טכנולוגיה מסתירות את העובדים במכוון, כדי לשמר את "תדמית הקסם הטכנולוגי" ולפנות למשקיעים המעדיפים טכנולוגיה שניתן להרחיב לעומת כוח-אדם גלוי. מנגד מציגים מפעילי פלטפורמות את המודל כמקור הכנסה גמיש ונגיש לאוכלוסיות שאין להן גישה לשוק עבודה מקומי. הוויכוח הזה — מי נחשב עובד, מי אחראי לתנאיו, ומה חייבים לגלות ללקוח — נמצא בלב הדיון הציבורי על שרשרת האספקה האנושית שמאחורי מערכות שנתפסות כאוטומטיות לחלוטין.