עבודת רפאים (Ghost Work)

המונח ומקורו

עבודת רפאים היא עבודה שמבצע אדם, בעוד הלקוח סבור שבוצעה בידי תהליך אוטומטי. את המונח טבעו מרי ל' גריי — אנתרופולוגית, בכירה-ראשית במיקרוסופט ריסרץ' וחברת-סגל באוניברסיטת אינדיאנה, שקיבלה ב-2020 מענק MacArthur ("מענק הגאונים") בעקבות המחקר הזה — ומדען-המחשבים סידהארת' סורי, בספרם משנת 2019, "עבודת רפאים: כיצד לעצור את עמק הסיליקון מלבנות מעמד תחתון עולמי חדש". הם מתארים בו כוח-עבודה בלתי-נראה, שמורכב ממשימות קצרות ומוגדרות היטב: תיוג של תמונות וטקסטים, עריכה, מיון מידע ובדיקת תוכן. חלק ניכר מן העבודה מתבצע מרחוק, בהתקשרות חוזית ובשעות גמישות, ומשלב עובדים במשרה מלאה, חלקית ומזדמנת.

הקשר לבינה מלאכותית, ופלטפורמות התיווך

לעבודה הזו יש קשר ישיר לבינה מלאכותית. מערכות למידה מודרניות נשענות על נתונים מסומנים, ועל בדיקה אנושית של פלטים ושל תוכן בעייתי; העובדים שמבצעים את המשימות האלה, בלשונם של גריי וסורי, "מלמדים את המכונה ללמוד". ההבחנה מ"עבודת-גיג" הרגילה (נהיגה, משלוחים) חדה: גריי וסורי מדגישים שעבודת רפאים מוגדרת דרך רכיב-התוכנה והאלגוריתם עצמו — משימה שתוצרה מוזן חזרה למערכת שממשיכה ללמוד ולהשתפר ממנה, ולא שירות חד-פעמי שמסתיים אצל לקוח אנושי. הספר מצביע במפורש על אמזון כדוגמה לחברה שמעסיקה עובדים כאלה, תוך הצגת התהליך כמונע בעיקר בינה מלאכותית. פלטפורמות ייעודיות מתווכות בין מזמיני העבודה למבצעיה, ובהן Mechanical Turk של אמזון — שם ששאול, כידוע, מאוטומט שחמט מן המאה ה-18 שהופעל בסתר בידי אדם; אמזון הודיעה ב-2026 על סגירת הפלטפורמה הזו, והעובדים עוברים למתחרות. היקף הענף מוחשי: כתבה של Billy Perrigo במגזין TIME העריכה את ענף עיבוד-הנתונים לאימון AI בלמעלה משני מיליארד דולר בעולם ב-2022, ובכ-17 מיליארד דולר עד 2030. הספר מתעד גם התארגנות עובדים, בין היתר בקבוצות ווטסאפ, כדי לדרוש שינויים בתנאי הפלטפורמות, וכולל התייחסות לניסיונם של עובדים בברזיל. הצד ההפוך של אותה מטבע — מערכת שמנהלת את העובד במקום אדם, במקום שהעובד יאמן אותה — מתואר בערך ניהול אלגוריתמי.

לתת לעבודה שם: Turkopticon

אם עבודת רפאים היא שם למחיקה, Turkopticon הוא ניסיון מתועד להפוך אותה לנראית. את הכלי — תוסף-דפדפן שמאפשר לעובדי Mechanical Turk לדרג ולבקר את מזמיני-העבודה ("requesters") — יצרו החוקרת לילי איראני ומ. סיקס סילברמן, ותיארו אותו במאמר משנת 2013 בכנס CHI שכותרתו "Turkopticon: הפרעה לאי-הנראות של העובד באמזון מכניקל טורק". הכלי הפך את ההיגיון ההיסטורי של הבובה על ראשו: לא הלקוח שאינו רואה מי עומד מאחורי הפלטפורמה, אלא העובד שמקבל דרכו כלי לראות מי מעסיק אותו ובאילו תנאים.

מה שנוי במחלוקת: לא העובדה, אלא משמעותה

המחלוקת סביב המונח אינה על עצם קיומה של העבודה אלא על משמעותה. לילי איראני, פרופסורית-חברה לענייני-עבודה באוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו ויוצרת Turkopticon, טוענת במחקריה שחברות טכנולוגיה מסתירות את העובדים במכוון משלוש סיבות בבת אחת: כדי לשמר את "תדמית הקסם הטכנולוגי", כדי לפנות למשקיעים המעדיפים טכנולוגיה שניתן להרחיב לעומת כוח-אדם גלוי, וכדי לשמר את התפיסה שעבודת הרפאים היא הכרח זמני-בלבד עד שתגיע בינה מלאכותית טובה יותר שתייתר אותה. בפועל, לטענתה, אין סימן שהענף מצטמצם — הוא ממשיך לצמוח, כפי שמעידה תחזית ה-17 מיליארד דולר שהוזכרה למעלה. מנגד מציגים מפעילי פלטפורמות את המודל כמקור הכנסה גמיש ונגיש לאוכלוסיות שאין להן גישה לשוק עבודה מקומי.

שני מובנים של אותו מונח

המונח מתייחס אפוא לשני דברים בבת אחת: לעובדים שאינם נראים ללקוח הקצה, ולתפקידם בשרשרת האספקה, שאינו מופיע בדרך כלל בתיאור המוצר שמגיע אל המשתמש. השאלות מי נחשב עובד, מי אחראי לתנאיו, ומה חייבים לגלות ללקוח — נמצאות בלב הדיון הציבורי על שרשרת האספקה האנושית שמאחורי מערכות שנתפסות כאוטומטיות לחלוטין. הניסיונות לשנות בפועל את התנאים האלה — שכר, בעלות על התוצר והסמכה חיצונית — מתוארים בערך רכש-נתונים אחראי.