תוסף (Plugin)

תוסף (Plugin) הוא רכיב-תוכנה שמרחיב את היכולות של תוכנה קיימת בלי לשנות את הליבה שלה — התוכנה-המארחת מספקת ממשק וכללים מוגדרים-מראש לרישום והחלפת-מידע, והתוסף נטען כ"ספרייה משותפת" בזמן-ריצה, תלוי לגמרי בתוכנה-המארחת כדי לפעול. תוספים החלו להופיע כבר באמצע שנות ה-70 בעורכי-טקסט מוקדמים (EDT), והתפתחו למוצרים אישיים בסוף שנות ה-80 — HyperCard ו-QuarkXPress ב-1987, ואחריהם Digital Darkroom ו-SuperPaint ב-1988.

הרעיון נפוץ כיום כמעט בכל תחום-תוכנה: תוכנות עריכת-שמע (Audacity, Pro Tools), תוכנות-גרפיקה (פוטושופ), נגני-מדיה (VLC), עורכי-קוד (Visual Studio) ודפדפני-אינטרנט משתמשים כולם בתוספים כדי להוסיף יכולות מיוחדות בלי לנפח את התוכנה הבסיסית עבור כל משתמש — מי שלא צריך תכונה מסוימת לא נושא בעלות-הביצועים שלה.

כלי AI שתומכים בתוספים מאפשרים למודל "לגייס" יכולות חיצוניות — חיפוש-אינטרנט, גישה למסד-נתונים ספציפי, או שירות-צד-שלישי — בלי שהמודל עצמו יצטרך "לדעת" מראש איך לבצע את הפעולה. דוגמה מוחשית: ChatGPT הציג בתחילת 2023 מערכת-תוספים שאפשרה לצדדים-שלישיים לחשוף שירותים משלהם (כמו הזמנת-מסעדה או חיפוש-טיסות) ישירות בתוך הצ'אט — צעד מוקדם בדרך למה שהתגבש מאוחר יותר לתקנים סטנדרטיים יותר לחיבור-כלים, כמו קריאה-לכלים ופרוטוקול הקשר למודל.

ההבדל המרכזי בין תוסף לקריאה-לכלים הוא רמת-האינטגרציה: תוסף בדרך-כלל דורש התקנה מפורשת של המשתמש והוא ספציפי לתוכנה-המארחת שלו, בעוד קריאה-לכלים מודרנית מאפשרת למודל לגלות ולהפעיל כלים חדשים באופן דינמי יותר, לעיתים בלי שהמשתמש בכלל יבחין בהבדל בין "יכולת מובנית" ל"תוסף חיצוני" שהותקן במיוחד. גם סיכוני-האבטחה שונים במידה מסוימת: תוסף מותקן פעם אחת ונשאר קבוע עד להסרה יזומה, בעוד כלי שמופעל דינמית על-ידי מודל AI עלול להיבחר באופן שגוי בכל שיחה מחדש — סיבה נוספת לכך שמערכות רבות משלבות בקרת-הרשאות נפרדת סביב כל אחת מהשיטות.