שני-פנים לבעיית-הפרטיות במכשיר-לביש
לפרטיות במכשירים לבישים יש שני פנים שונים לגמרי, וכדאי להפריד ביניהם. הראשון הוא המידע שלי על עצמי, שנאסף ברציפות ובכמות שאין לה מקבילה בשום מכשיר אחר. השני הוא האדם שנקלע למצלמה או למיקרופון של מישהו אחר — הוא לא קנה כלום, לא אישר כלום ולרוב אינו יודע שהמכשיר פועל.
הפן הראשון: המידע-על-עצמי ו-HIPAA שלא חל
הפן הראשון מפתיע רבים דווקא בצד המשפטי. בארצות הברית, חוק פרטיות המידע הרפואי HIPAA חל על מרפאות, בתי חולים וחברות ביטוח — לא על יצרנית צמיד כושר או על אפליקציית בריאות. כפי שמנסחת זאת רשות הסחר הפדרלית, עם ההתקדמות בטכנולוגיות הניטור חלק גדול מהמידע הבריאותי פשוט אינו נופל בגדר החוק ההוא. מה שכן חל הוא כלל אחר של הרשות, Health Breach Notification Rule, שעודכן בשנת 2024 והרחיב במפורש את תחולתו לאפליקציות בריאות ולטכנולוגיות דומות שאינן מכוסות ב-HIPAA. הכלל מחייב יידוע של המשתמשים, של הרשות ובמקרים מסוימים של התקשורת בעקבות דליפה של מידע בריאותי מזוהה שאינו מאובטח, ומגדיר דליפה ככוללת גם חשיפה בלתי-מורשית ולא רק פריצה טכנית.
פרשת Strava: מפת-החום שחשפה בסיסים צבאיים
בתוך אותו פן ראשון, המיקום קיבל את ההדגמה המפורסמת ביותר שלו בפרשת Strava. Strava פרסמה בנובמבר 2017 מפת חום עולמית, שנבנתה ממיליארד פעילויות ומשלושה טריליון נקודות נתונים המכסות 27 מיליארד קילומטרים. בסוף ינואר 2018 התברר שבאזורים מרוחקים, שבהם כמעט אף אחד אינו מתאמן, המסלולים המוארים היחידים היו של חיילים סביב בסיסים צבאיים — כלומר המפה חשפה את קווי המתאר של הבסיסים ואת שגרת התנועה בהם. אנונימיזציה של הנתונים אינה מבטלת את הסיכון הביטחוני. תגובתה הראשונה של Strava הייתה להציע למשתמשים צבאיים לבחור שלא להיכלל במפה — אלא שמנגנון הבחירה כבר היה קיים, וממשק ההגדרות שלו מורכב ומבלבל עד שמשתמשים אינם יודעים שהוא שם או כיצד להפעילו. הלקח פשוט: מצטבר ואנונימי אינו שם נרדף לבטוח.
הפן השני: עובר-האורח שלא הסכים לכלום
הפן השני, זה של עובר האורח, הוא הקשה יותר. משקפי Google Glass נכשלו לא רק בגלל הטכנולוגיה: הכינוי Glasshole נדבק למשתמשים, בתי עסק תלו שלטי איסור, בתי קזינו בלאס וגאס אסרו אותם מכוח תקנות ההימורים של נבאדה, ואיגוד הקולנוע האמריקאי הטיל עליהם הגבלות באוקטובר 2014. גם הגל הנוכחי לא פתר את זה. במשקפי Ray-Ban Meta הותקנה נורית לבנה שנדלקת בזמן צילום, אך פורסמה ביקורת על כך שקשה להבחין בה בתאורה חלשה, על משתמשים שהשביתו אותה במכוון ועל מקרים של צילום ללא הסכמה.
מה בכל זאת עוזר
מה בכל זאת עוזר? כמה דברים מעשיים. עיבוד על המכשיר עצמו, כך שהאודיו והווידאו הגולמיים אינם עוזבים אותו כלל, מצמצם את מה שיכול לדלוף מלכתחילה. מתג חומרה שמנתק פיזית מצלמה או מיקרופון עדיף על הבטחה בתוכנה. חיווי ברור וגלוי, שאי-אפשר לכבות בהגדרות, הוא מה שהופך את המכשיר להוגן כלפי מי שאינו מחזיק בו. ולבסוף, ההבנה שהשאלה כאן אינה טכנית בלבד: מי שנכנס לפריים לא נתן הסכמה, ואין ממשק שיבקש אותה ממנו.