וובהוק (Webhook)

Webhook הוא מנגנון שבו שירות אחד "מודיע" אוטומטית לשירות אחר כשקורה אירוע מסוים — במקום שהשני יצטרך לבדוק שוב-ושוב אם קרה משהו חדש. במקום ש"אפליקציה ב" תשאל שוב-ושוב את "אפליקציה א" האם קרה משהו חדש (בזבוז-משאבים מיותר, הנקרא "פולינג"), Webhook הופך את הכיוון: "אפליקציה א" שולחת הודעה אוטומטית ל"אפליקציה ב" ברגע שהאירוע קורה בפועל, באמצעות בקשת-רשת לכתובת מוגדרת-מראש. את המונח טבע ג'ף לינדזי ב-2007, בהשראת מושג ה"וו" (Hook) מתכנות-מחשבים.

שימוש נפוץ ומוכר: כשמפתח דוחף עדכון-קוד למאגר, Webhook יכול להפעיל אוטומטית בדיקת-איכות או תהליך-בנייה בשירות חיצוני, בלי שאיש יצטרך להריץ אותו ידנית. שירותים מוכרים כמו GitHub וסטרייפ (Stripe) משתמשים ב-Webhooks נרחב כדי להודיע ללקוחותיהם על אירועים בזמן-אמת — קוד חדש נדחף, תשלום הצליח או נכשל — כדי שמערכות חיצוניות יגיבו מיד ולא רק בבדיקה תקופתית.

מכיוון ש-Webhook הוא בקשת-רשת ציבורית שכל אחד יכול תיאורטית לשלוח, אבטחה קריטית: שיטות נפוצות כוללות חתימה דיגיטלית עם סוד משותף (HMAC — Hash-based Message Authentication Code — בכותרת הבקשה, שיטה שגם GitHub, סטרייפ ופייסבוק משתמשים בה) ואימות-חותמת-זמן שמונע התקפות-חזרה, שבהן תוקף שולח שוב בקשה ישנה שנחטפה במקום.

סוכני AI ומערכות-אוטומציה משתמשים ב-Webhooks כדי להגיב בזמן-אמת לאירועים חיצוניים — למשל, סוכן שמתעורר אוטומטית ברגע שמגיע מייל חדש או שנפתחת פנייה חדשה במערכת-תמיכה, בלי לבדוק תיבת-דואר או מערכת-כרטיסים כל דקה מחדש; זו אחת הדרכים הנפוצות ביותר לחבר סוכן AI לזרימת-אירועים אמיתית בעולם החיצוני, ולא רק להריץ אותו על-פי לוח-זמנים קבוע.