הסרט יצא לאקרנים ב-29 ביוני 2001 בבימויו של סטיבן ספילברג, ושמו העברי "אינטליגנציה מלאכותית". הוא מבוסס על הסיפור הקצר "צעצועי-על מחזיקים כל הקיץ" מאת בריאן אולדיס משנת 1969. לפרויקט היסטוריה חריגה: סטנלי קובריק רכש את הזכויות עוד בתחילת שנות השבעים ופיתח אותו לאורך עשרות שנים בלי להגיע להפקה, ואחרי מותו ב-1999 פנו המפיק יאן הרלן ואלמנתו כריסטיאנה קובריק אל ספילברג וביקשו ממנו לביים אותו.
העלילה מתרחשת במאה העשרים ושתיים, אחרי שעליית מפלס הים הציפה ערים שלמות, ובמרכזה עומד דייוויד: אנדרואיד בדמות ילד שתוכנת ביכולת ייחודית לאהוב. בעולם הזה קיימים רובוטים דמויי-אדם רבים, שהסרט מכנה אותם "מכה", ואולם דייוויד נבנה אחרת. האהבה שלו אינה תופעת לוואי אלא מפרט מוצר, והסרט מדגיש זאת בכך שהיא נדלקת ברגע מוגדר: האם המאמצת, מוניקה, מפעילה בו "פרוטוקול הטבעה" — נוסחה קצרה שקוראים בקול, שאחריה ההיקשרות קיימת ואינה ניתנת עוד לביטול. כשמוניקה נוטשת אותו בהמשך, הוא יוצא למסע ארוך כדי למצוא דרך להפוך לילד אמיתי.
ההיפוך הזה הוא תרומתו של הסרט. התבנית המקובלת עד אליו הניחה שהסכנה היא שהמכונה תפגע בבני-אדם; כאן כל האלימות מכוונת מן האדם אל המכונה. בשיא המסע נלכד דייוויד ב"יריד הבשר", מופע נודד שבו רובוטים שיצאו משימוש מושמדים לעיני קהל מריע, ורק כשהוא מתחנן על חייו הקהל מתקומם ומאפשר לו להימלט. השאלה המוסרית אינה נשאלת אפוא על המכונה אלא על מי שהזמין אותה והשליך אותה, וזו בדיוק השאלה שחזרה כעבור שני עשורים סביב מערכות שיחה שתוכננו במפורש כדי לעורר היקשרות אצל המשתמש: המחלוקת שם אינה על רגשותיה של התוכנה אלא על ההנדסה המכוונת של רגשות האדם שמולה. את דייוויד גילם היילי ג'ואל אוסמנט, וכדי להיכנס לתפקיד נמנע ממצמוץ והקפיד על יציבה נוקשה — שתי החלטות שנוגעות ישירות לעקומת המוזרות, שלפיה כמעט-אנושיות מדויקת יותר אינה בהכרח נוחה יותר לצפייה.