בינה מלאכותית בחינוך היא תת-תחום של טכנולוגיית החינוך, העוסק בשימוש בבינה מלאכותית לבניית סביבות למידה. שורשיו מוקדמים בהרבה מן הגל הנוכחי: בשנות השישים פותחה באוניברסיטת אילינוי מערכת ההוראה PLATO, בשנות השבעים החלו להופיע מערכות הוראה חכמות, ומערכת LISP Tutor נבדקה בסתיו 1984. ב-1993 נוסדה האגודה הבין-לאומית לבינה מלאכותית בחינוך, שמלווה את התחום מאז.
השקת ChatGPT בנובמבר 2022 שינתה את אופי הדיון והעבירה אותו מן המחקר אל חדר הכיתה. בתוך חודש חסם מחוז בתי-הספר של לוס אנג'לס את הגישה לשירות; משרד החינוך של העיר ניו יורק הטיל חסימה ב-4 בינואר 2023 וביטל אותה במאי אותה שנה; אוניברסיטת הונג קונג אסרה שימוש בפברואר 2023. מאז החליפו רבים מן הגופים האלה איסור בהסדרה: אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, פרסם מסמכי הנחיה, חוק הבינה המלאכותית האירופי כולל התייחסות לאוריינות בתחום, וגופי חינוך לאומיים נוספים הוציאו מסגרות משלהם. בישראל מפעיל משרד החינוך פורטל פדגוגי ייעודי לנושא, שמנסח את עמדתו בשאלה "כיצד בינה מלאכותית יכולה להעצים, ולא להחליף, בינה אנושית".
הנתונים על השימוש בפועל מלמדים שההסדרה מגיעה אחרי המציאות. סקר גלובלי מ-2024 מצא שכ-58 אחוזים מהסטודנטים ראו בכלים האלה כלי מועיל, וסקר של "אינסייד היי אד" מ-2025 מצא שכ-85 אחוזים מהסטודנטים בהשכלה הגבוהה משתמשים בבינה מלאכותית יוצרת, וכרבע מהם משתמשים בה כדי להשלים מטלות. שאלת הזיהוי מסבכת את התמונה: כלים שנועדו לאתר טקסט שנוצר בבינה מלאכותית אינם אמינים די הצורך, ולכן חלק ממוסדות הלימוד העדיפו לשנות את מבני המטלות במקום להסתמך על גילוי. הוויכוח החינוכי עצמו לא הוכרע: יש הרואים בכלים האלה הזדמנות להתאמה אישית של הלמידה ולהפחתת עומס מן המורים, ויש המזהירים מפני פגיעה ביושרה אקדמית ומפני היחלשות מיומנויות. סקירה מ-2019 כבר מצאה שהמחקר בתחום נטה להתמקד בטכנולוגיה יותר מאשר בפדגוגיה — ביקורת שחוזרת גם בדיון הנוכחי.