מסחר אלגוריתמי הוא ביצוע פקודות בשוק ההון על ידי תוכנה הפועלת לפי הוראות שנקבעו מראש — משתנים כמו זמן, מחיר ונפח — במהירות ובתדירות שאדם אינו יכול להתחרות בהן. השורשים מוקדמים בהרבה מעידן הבינה המלאכותית: הבורסה בניו יורק הפעילה כבר בתחילת שנות ה-70 מערכת ניתוב פקודות ממוחשבת, ובשנות ה-80 התפשט מסחר תוכנית סביב ארביטראז' בין מדד המניות לבין חוזים עתידיים עליו.
שני שינויי תשתית האיצו את התחום: רשתות מסחר אלקטרוניות בשנות ה-90, שאפשרו מסחר מחוץ לבורסה עצמה, והמעבר ב-2001 לתמחור עשרוני, שהקטין את קפיצת המחיר המזערית מ-6.25 סנט לסנט אחד והפך רווחים זעירים לכדאיים כשהם מוכפלים באלפי עסקאות.
ההיקף גדול. מחקר שצוטט לגבי 2019 העמיד את חלקו של המסחר האלגוריתמי בשוק המט"ח על כ-92 אחוזים; ב-2006 עמד שיעור הפקודות האלגוריתמיות באותו שוק על כרבע בלבד, ועד 2016 טיפס לכ-80 אחוזים. בשוק המניות האמריקאי נעו ההערכות למסחר בתדירות גבוהה בין 60 ל-73 אחוזים ב-2009, וירדו לכ-50 אחוזים ב-2012. חשוב להבחין: רוב המסחר האלגוריתמי אינו בינה מלאכותית במובן המקובל היום, אלא כללים מפורשים שכתב אדם. שכבת הלמידה מצטרפת מעליהם — למשל שימוש בלמידת חיזוק עמוקה לגיבוש מדיניות מסחר המאזנת סיכון מול תשואה.
הסיכונים תועדו היטב. ב-6 במאי 2010 התרחשה "התרסקות הבזק": מדד דאו ג'ונס צנח בכ-600 נקודות והתאושש בתוך דקות, ולפי דוח הרשויות האמריקאיות פקודה אלגוריתמית של קרן נאמנות הציתה את גל המכירה. באוגוסט 2012 איבדה חברת Knight Capital כ-440 מיליון דולר בגלל תקלה בתוכנת מסחר אוטומטית.
שלוש טענות ביקורת חוזרות: נגישות לא שוויונית, משום שתשתית של קווי תקשורת מהירים ושרתים הממוקמים פיזית ליד הבורסה זמינה רק לגופים גדולים; מניפולציה, שכן אלגוריתמים מסוגלים להציף ציטוטים ולהציג פקודות מדומות בקצב שאדם אינו יכול לפקח עליו; וסיכון מערכתי. הרגולציה באיחוד האירופי מחייבת כיום בדיקה קפדנית של מערכות מסחר אלגוריתמי ודיווח על שיבושים משמעותיים.