עיתונאות אוטומטית, המכונה גם עיתונאות אלגוריתמית או עיתונאות רובוטית, היא הפקת כתבות וסרטוני חדשות בידי תוכנה במקום בידי כתב אנושי. השימוש המסחרי בה קודם לגל הבינה המלאכותית היוצרת: כבר ב-2006 הודיעה סוכנות תומסון רויטרס על מעבר לאוטומציה בכתבות פיננסיות, וב-2014 הפעיל העיתון "לוס אנג'לס טיימס" את המערכת Quakebot, שפרסמה ידיעה על רעידת אדמה בתוך שלוש דקות מרגע שהאדמה הפסיקה לרעוד. באותה שנה החלה סוכנות הידיעות אסושייטד פרס להפיק דוחות רווח רבעוניים באופן אוטומטי, וב-2015 הרחיבה את השיטה לסיקור של כעשרת אלפים משחקי בייסבול בליגות המשנה בשנה. פרנצ'סקו מרקוני, מטעם הסוכנות, מסר שהאוטומציה פינתה כעשרים אחוזים מזמנם של הכתבים.
לצד היתרונות התועדו כשלים. במאי 2020 החליפה מיקרוסופט עיתונאים בחוזה באתר MSN במערכות אוטומטיות. בספטמבר 2020 פרסם העיתון הבריטי "גרדיאן" מאמר שנכתב במלואו במודל GPT-3, אך הבהיר שהקטעים שפורסמו נבחרו ידנית בידי עורך אנושי. בינואר 2023 התברר שאתר הטכנולוגיה CNET השתמש בכלי בינה מלאכותית ללא גילוי נאות בשבעים ושבע כתבות, ובעקבות זאת פורסמו תיקונים לארבעים ואחת מהן. באפריל אותה שנה פרסם השבועון הגרמני Die Aktuelle ריאיון מזויף עם נהג המרוצים מיכאל שומאכר שנוצר בבינה מלאכותית, ועורכו הראשי פוטר.
עמדות הציבור נמדדו: סקר של מכון רויטרס משנת 2024 מצא שכ-52 אחוזים מהאמריקאים וכ-47 אחוזים מהאירופאים חשים אי-נוחות מתוכן שנוצר "בעיקר בבינה מלאכותית עם פיקוח אנושי מסוים", בעוד כ-42 אחוזים מהאמריקאים חשים בנוח עם היחס ההפוך. אי-הנוחות הייתה גבוהה במיוחד בפוליטיקה, בפלילים ובחדשות מקומיות. חוקרים חלוקים בהערכת השיטה: יש המצביעים על התייעלות ועל הרחבת הסיקור לתחומים שלא סוקרו קודם, ויש המצביעים על פגיעה בתעסוקה, על מובנוּת ירודה של טקסטים אוטומטיים, ועל תלות מבנית בתשתיות של מספר מצומצם של חברות טכנולוגיה.