בלייד ראנר (Blade Runner)

העולם והעלילה: רפליקנטים ומבחן ווייט-קמפף

בלייד ראנר יצא לאקרנים ב-25 ביוני 1982 בבימויו של רידלי סקוט, ומבוסס על הרומן "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" של פיליפ ק. דיק משנת 1968. העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס של 2019, והדמות הראשית, ריק דקארד, מגולמת בידי הריסון פורד. במרכזו עומדים ה"רפליקנטים": בני-אדם סינתטיים ומהונדסים ביולוגית שמייצר תאגיד טיירל לעבודה במושבות מחוץ לכדור הארץ. הם אינם רובוטים מתכתיים אלא יצורים שנראים ומתנהגים כבני-אדם לכל דבר, ולכן איתורם מחייב מבחן — מבחן ווייט-קמפף, מכשיר דמוי פוליגרף שמודד נשימה, סומק, קצב לב ותנועות עיניים בזמן שהנבדק נשאל שאלות שנוגעות לאמפתיה.

מבחן הפוך: מה בלייד ראנר בודק, ולמה

הבחירה במבחן פיזיולוגי היא עצמה טענה: הסרט מניח שהשיחה כבר משכנעת ושאין טעם לבחון אותה, ולכן הוא מחפש סימן היכר עמוק יותר ומוצא אותו ביכולת לחוש כלפי אחר. כאן נפרד הסרט ממבחן טיורינג — שם נבדק אם המכונה מסוגלת לנהל שיחה שאי אפשר להבחין בינה לבין שיחה עם אדם, וכאן נבדקת התגובה הרגשית הבלתי-רצונית שמאחורי השיחה.

פירוק המבחן מבפנים: רייצ'ל ודקארד

החשוב מכול הוא שהסרט מפרק את המבחן שהוא עצמו הציג. רייצ'ל, רפליקנטית ניסיונית, קיבלה זיכרונות מושתלים כדי לספק לה "כרית רגשית", והיא מאמינה בכנות שהיא בת-אדם — כלומר גם הדיווח הפנימי של הנבדק על עצמו אינו ראיה. במקביל נשארת פתוחה לאורך כל הסרט השאלה אם דקארד, המפעיל את המכשיר, הוא עצמו רפליקנט. מן ההצטברות הזו עולה טענה שרלוונטית הרבה מעבר לסרט: לא "האם המכונה תעבור את המבחן", אלא האם מבחן התנהגותי כלשהו מסוגל להכריע בשאלה של חיים פנימיים. זו בדיוק השאלה שחוזרת בכל פעם שפלט משכנע של מערכת נקרא כעדות למה שמתרחש בתוכה.

קבלת פנים ב-1982: הישג חזותי, כישלון עלילתי — לפי אייברט

בלייד ראנר יצא עם תקציב של כ-30 מיליון דולר, והכניס בקופות הצפון-אמריקאיות פחות מהמצופה — כ-41.8 מיליון דולר בסך הכול ברחבי העולם. בביקורתו על הסרט עם צאתו ב-1982 כתב רוג'ר אייברט שהסרט הוא "הישג חזותי מרתק להפליא, אך כישלון כסיפור" (a stunningly interesting visual achievement, but a failure as a story) — הוא שיבח את עיצוב-העולם העתידני של רידלי סקוט ואת אפקטי הצילום של דאגלס טראמבול, אך מצא שהעלילה והדמויות משניות מדי ביחס לחזון החזותי. רק כעבור שנים, ובמיוחד עם צאת גרסת "הגזירה הסופית" ב-2007, זכה הסרט להערכה מחודשת ואף נכנס לרשימת "הסרטים הגדולים" של אייברט.

שבע גרסאות: מגרסת-הבמאי ועד הגזירה הסופית

בעקבות עריכה שנויה-במחלוקת מטעם האולפן, קיימות כיום שבע גרסאות שונות של בלייד ראנר. גרסת-במאי ראשונה יצאה ב-1992 בעקבות תגובות חיוביות להקרנת-בדיקה של עותק-עבודה מוקדם. ב-2007, לרגל 25 שנה לצאתו, פרסמה חברת וורנר את "הגזירה הסופית" — הגרסה היחידה שבה שמר רידלי סקוט על שליטה יצירתית מלאה. מונולוג המוות של רוי בטי, "כל הרגעים האלה יאבדו בזמן, כמו דמעות בגשם", נכתב מחדש בפועל בידי השחקן רוטגר האואר עצמו, שהגיש את הנוסח לסקוט על הסט לפני הצילום.

מורשת: סייברפאנק, נואר-טכנולוגי ו-⁦Blade Runner 2049⁩

בלייד ראנר נחשב ליצירת-יסוד של הסייברפאנק ולדוגמה מובילה לניאו-נואר קולנועי, והשפיע על סרטי מדע בדיוני, משחקי-מחשב, אנימה וסדרות טלוויזיה רבות. ב-1993 נבחר לשימור בספרייה הלאומית האמריקאית לשימור סרטים. ב-2017 יצא ההמשך ⁦Blade Runner 2049⁩ בבימויו של דני וילנב, שציין את הסרט המקורי כהשפעה מכרעת על עבודתו, וב-2021 יצאה גם סדרת האנימה Blade Runner: Black Lotus.