מאלייטוס למסצ'וסטס
חיים לייב פקריס נולד ב-15 ביוני 1908 באלייטוס שבפלך וילנה (ליטא של היום), ועם סיוע דודו היגר לארצות-הברית כבן 17, יחד עם שני אחיו. ב-1925 התקבל למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), וב-1929 סיים תואר ראשון במטאורולוגיה; המשיך שם ללימודי-המשך בהדרכת קרל-גוסטב רוסבי, מייסד תורת-הדינמיקה של האטמוספרה המודרנית, ובינואר 1933 נשא לאישה את לאה קפלן, גם היא ילידת ליטא. ב-1934 קיבל תואר דוקטור למדעים (Sc.D) ממכון MIT.
מ-MIT לפרינסטון: גאופיזיקה ומכניקת-הקוונטים
פקריס הצטרף ב-1934 לסגל MIT כמרצה בגאופיזיקה במחלקה לגאולוגיה, התאזרח אמריקאי ב-1938, ונשאר במכון עד 1941, אז עבר למעבדות הדסון של אוניברסיטת קולומביה לעסוק במחקר צבאי. ב-1946 הצטרף למכון ללימודים מתקדמים (IAS) בפרינסטון, לצד ג'ון פון נוימן ואלברט איינשטיין. לאורך הקריירה המדעית שלו תרם פקריס תרומות מוכרות הן לגאופיזיקה — ובכלל זה מחקר על גלי-פני-הים (Surface Waves) ועל יציבות זרימה בצינורות — והן לתורת-הספקטרום של אטומים רבי-אלקטרונים, ובמיוחד לחישוב מדויק של רמות-האנרגיה של אטום ההליום, תחום שבו נחשב לחלוץ.
התנאי שהוליד את ויצק
ב-1945 הוזמן פקריס לייסד מחלקה למתמטיקה שימושית במכון סיף שברחובות (שיקבל את שמו הנוכחי, מכון ויצמן למדע, רק ב-1949) — והתנה את קבלת התפקיד בבניית מחשב אלקטרוני דומה לזה שעליו עבד בפרינסטון. בישיבת ועדה מייעצת ביולי 1947 התנגד אלברט איינשטיין לרעיון כבלתי-מציאותי, ואילו ג'ון פון נוימן תמך בו וענה, כששאלו אותו מה תעשה מדינה זעירה במחשב חשמלי: "אל תדאגו — אם אף אחד אחר לא ישתמש במחשב, פקריס ישתמש בו במשרה מלאה". פקריס ואשתו עלו ארצה ב-1948, ומ-1949 עמד בראש המחלקה שייסד. הוא יזם את בניית ויצק (WEIZAC) בעיקר כדי לפתור את משוואות-הגאות של לפלס עבור אוקיינוסי כדור-הארץ, ולטובת קהילת-המדע הישראלית כולה; החישוב הראשון של המכונה בוצע באוקטובר 1955.
מעבר לוויצק: תרומה חשאית למלחמת העצמאות
מלבד תרומתו האזרחית-מדעית, היה פקריס מעורב, במהלך מלחמת-העצמאות, בתוכנית חשאית לפיתוח תחמושת עבור המדינה שבדרך, שפעלה במדינת ניו-יורק. ראש-עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק, בנאום מ-1990, התייחס לכך ברמזים בלבד: "סיפרתי לכם הרבה הערב על חיים פקריס, ויש עוד הרבה שיכולתי לספר, אבל תבינו שיש סיבות שאיני יכול. הרשו לי רק לומר שחיים פקריס מילא תפקיד משמעותי ביותר בהקמת מדינת ישראל" — עדות לכך שחלק מתרומתו נותר בלתי-מתועד עד היום.
פרסים והוקרה
לאורך הקריירה זכה פקריס במלגת רוקפלר (1934), נבחר לעמית האגודה הפיזיקלית האמריקאית (1941), זכה במלגת גוגנהיים (1946) ובפרס ויצמן למדעים מדויקים (1958), התקבל לחברות באקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים (1972) ובחברה הפילוסופית האמריקאית, וב-1974 זכה בפרס וטלסן. ב-1980 הוענקו לו מדליית-הזהב של האגודה המלכותית לאסטרונומיה הבריטית ופרס ישראל בפיזיקה. פקריס נפטר ברחובות ב-24 בפברואר 1993, בגיל 84.