את המונח "צ'יפ-פייק" (Cheap Fake) טבעו החוקרות בריט פריז וג'ואן דונובן בדוח שפרסם מכון-המחקר Data & Society ב-18 בספטמבר 2019, בשם "דיפ-פייקים וצ'יפ-פייקים: המניפולציה של ראיות-קוליות-וחזותיות". לפי הדוח, יצירת-תוכן מטעה-ומשכנע מעולם לא דרשה בהכרח טכנולוגיה מתקדמת כמו למידת-מכונה — אפשר להשיג אפקט דומה בכלים זולים-וזמינים, ולעיתים בלי שום כלי-עיבוד טכנולוגי כלל, רק בעריכה פשוטה או בהצגה מטעה של חומר קיים.
בין הטכניקות שמנו פריז ודונובן: עריכה בכלים בסיסיים כמו פוטושופ, שימוש בכפילים-נראים-דומים, הוצאת-קטע-וידאו-אמיתי מהקשרו המקורי, והאטה או האצה של סרטון קיים. דוגמה מוכרת: במאי 2019 הופץ ברשת קטע מנאום של חברת-הקונגרס ננסי פלוסי שהואט ושונה בגובה-הצליל כדי ליצור רושם שהיא שתויה — מבקרים כינו זאת "shallowfake" (שם-נרדף ל-cheapfake), בדיוק כי לא נעשה בו שימוש-AI, רק עריכת-וידאו סטנדרטית.
ההבדל מדיפ-פייק אינו ברמת-ההטעיה אלא במנגנון: דיפ-פייק נוצר באמצעות רשתות-נוירונים שמייצרות או משבצות פנים וקול חדשים; צ'יפ-פייק משתמש בתוכן קיים-ואמיתי ומעוות רק את ההצגה או ההקשר שלו, בלי לייצר דבר חדש. דווקא בגלל הפשטות הטכנית, צ'יפ-פייקים קשים לתפוס בכלי-זיהוי שמאומנים לחפש סימני-AI — הם לא מכילים כאלה מלכתחילה, רק עריכה גסה שדורשת בדיקה עובדתית מול המקור, ולא ניתוח-פיקסלים טכני.