הצערה דיגיטלית היא טכניקת אפקטים חזותיים שמטרתה להציג שחקן צעיר מכפי גילו, בעיקר בסצנות שמתרחשות בעבר. היא הופיעה ב-2006 ב"אקס-מן 3: המפלט האחרון" וב"השתולים", ב-2008 בהיקף רחב ב"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", ב-2010 ב"טרון: המורשת" שבנה גרסה צעירה של ג'ף ברידג'ס בהסתמך על צילומי ארכיון, וב-2019 בהיקף חסר תקדים ב"האירי" על רוברט דה נירו, אל פצ'ינו וג'ו פשי.
שימוש קרוב, אך שונה ממנו מבחינה מוסרית, הוא החזרת שחקנים שנפטרו אל המסך. ב-2016 שוחזרה ב"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" דמותו של פיטר קושינג, שנפטר שנים קודם לכן, כשהשחקן גיא הנרי שימש כפיל לגוף ולקול; באותו סרט שוחזרה גם דמותה הצעירה של קארי פישר. ב-2021 נעשה דבר דומה עבור הרולד ראמיס ב"מכסחי השדים: החיים שאחרי".
המפנה האחרון הוא כניסת כלים מבוססי למידת מכונה, ועיקרו אינו באיכות התוצאה אלא במי שמסוגל להפיק אותה ומתי. בסרט "כאן ולתמיד" מ-2024 שימשה מערכת בשם Metaphysic Live להחלפת פנים ולהצערה בזמן אמת בזמן הצילומים עצמם, במקום בעיבוד ממושך שלאחר ההפקה בידי בית אפקטים. ההבדל אינו טכני בלבד: כשההצערה מתרחשת על הסט, שאלת ההסכמה והתמורה עוברת מן המשא ומתן שאחרי הצילום אל רגע הצילום עצמו. בצד הקול, ב"ברוטליסט" נעשה שימוש בכלי של החברה האוקראינית Respeecher כדי לדייק את ההגייה ההונגרית של אדריאן ברודי ופליסיטי ג'ונס; כשתיאר זאת עורך הסרט דוויד ינצ'ו בינואר 2025 התעוררה סערה, והבמאי בריידי קורבט הבהיר שהכלי שימש לעריכת דיאלוג בהונגרית בלבד ושאף מילה באנגלית לא שונתה. שאלת ההסכמה והתמורה על דמותו ועל קולו של שחקן הוסדרה בהסכמים הקיבוציים שנחתמו בעקבות שביתות הוליווד 2023. פרט אחד סוגר כאן מעגל: השחקנית רובין רייט, שגילמה ב-2013 בכנס העתידנים שחקנית שמוכרת לאולפן את הזכויות בסריקה הדיגיטלית שלה, היא אחת השחקניות שהוצערו בכלים כאלה ב"כאן ולתמיד" אחת עשרה שנים אחר כך.