התוכנה היא הטיפול
ברוב המוצרים הדיגיטליים בבריאות התוכנה מודדת משהו, מסננת משהו או מסייעת לאיש מקצוע. בטיפול דיגיטלי היא ההתערבות עצמה: תוכנית מובנית שהמטופל עובר, לרוב בטלפון, שנועדה לטפל במצב רפואי, למנוע אותו או לנהל אותו. ארגון הגג של התעשייה, Digital Therapeutics Alliance, מגדיר זאת כהתערבויות טיפוליות מבוססות-ראיות שמסופקות למטופלים באמצעות תוכנה איכותית, למגוון רחב של מצבים גופניים, נפשיים והתנהגותיים.
מה מבדיל אותו מאפליקציית בריאות
ההבדל אינו בממשק ואינו במורכבות. טיפולים דיגיטליים נבדלים מאפליקציות רווחה ומאפליקציות שמזכירות ליטול תרופה בכך שהם נדרשים לראיות קליניות קפדניות שיבססו את הייעוד ואת ההשפעה על המחלה. אפליקציית מדיטציה אינה נדרשת להוכיח דבר; מוצר שמציג את עצמו כטיפול — כן. זו אותה שאלה שמפרידה בין כלי שמסדר מידע לרופא לבין כלי שטוען טענה קלינית משלו, ומכאן גם נגזרת הרגולציה שחלה עליו.
תחת אילו כללים הוא נמצא
בארצות הברית מפקח ה-FDA על מוצרים כאלה במסגרת תוכנה כמכשיר רפואי (Software as a Medical Device). המסגרת דורשת מן המפתחים להראות שמוצריהם בטוחים ויעילים, ושנהלי ניהול-איכות נשמרים גם כשהתוכנה מתעדכנת. רמת הראיות עצמה תלויה במסלול האישור: המסלול הנפוץ ביותר במסגרת הזאת נשען על דמיון מהותי למכשיר מאושר קיים ולא בהכרח על ניסוי קליני חדש. כלומר, טיפול דיגיטלי אינו נמדד בהורדות או בשביעות-רצון אלא באותם סוגי ראיות שנדרשים ממכשיר רפואי, ולעיתים בניסוי קליני ממש. המסגרת אינה חפה מפערים: בבחינה שפורסמה ב-2019 ונסקרו בה 4,936 אפליקציות שנכללות בארצות הברית תחת ההגדרה הזאת, רק 105 מהן — כשני אחוזים — כללו תקציר ייעודי של תוכן אבטחת המידע שלהן.
מי משלם: המסלול הגרמני
המכשול המעשי אינו האישור אלא ההחזר הכספי. גרמניה היא המדינה הראשונה שהקימה תהליך ייעודי להחזר על טיפולים דיגיטליים, המוכר בשם DiGA: רופאים ומבטחים יכולים לרשום אותם, וההחזר הארצי עומד על כ-300 יורו למחזור טיפול — אך האימוץ עד כה איטי. בשונה מתרופה או משעת עבודה של איש מקצוע, ברוב מערכות הבריאות אין כיום מסלולי החזר ברורים לטיפול דיגיטלי — ובלעדיהם קשה לבנות סביבו עסק.
הצד המסחרי: מה קרה ל-Pear Therapeutics
הדוגמה שממחישה את הפער היא Pear Therapeutics. ב-2017 היא הייתה הראשונה לקבל אישור FDA לטיפול דיגיטלי במרשם — reSET, להפרעת שימוש בחומרים. הרגולציה לא הספיקה: לפי דיווח מקצועי, רק כעשר מדינות בארצות הברית היו מוכנות להחזיר את עלות מוצריה, שמחירם הממוצע היה 1,195 דולר, ובעוד הכנסותיה ב-2021 עמדו על כארבעה מיליון דולר הוצאותיה הגיעו לכמאה מיליון. ב-7 באפריל 2023 הגישה החברה בקשה להגנה מפני נושים לפי פרק 11 וביקשה למכור את נכסיה כדי לפרוע את חובותיה, ופיטרה 170 עובדים — כ-92 אחוזים מכוח האדם שלה. עוד קודם לכן, ב-2022, עצרה את פיתוח מוצריה הבאים. החברה עצמה תלתה את הכישלון בהיעדר אימוץ מצד המשלמים ובתנאי השוק של אותן שנים.