מה זה ENIAC ולמה נבנה
ENIAC (ראשי-תיבות של Electronic Numerical Integrator and Computer) הוא המחשב האלקטרוני הכללי הראשון בעולם: מכונה שיכולה לבצע סוגי-חישוב שונים לגמרי, ולא רק פעולה אחת שנחרטה מראש בחומרה שלה, כמו מכונות-חישוב מכניות שקדמו לה. הוא נבנה במהלך מלחמת העולם השנייה עבור צבא ארצות הברית, שהיה זקוק לחישוב מהיר של טבלאות-קליעה לתותחים — משימה שדרשה עד אז שבועות שלמים של עבודת-יד מדויקת בידי צוותי "מחשבים אנושיים", לרוב נשים בעלות רקע מתמטי. ENIAC ביצע את אותו חישוב תוך שניות בודדות במקום שבועות, וההבדל העצום הזה בקצב שינה מיד את התפיסה של מה בכלל אפשר לחשב במספרים גדולים.
1943–1946: בית-הספר מור, מוצ'לי ואקרט, וההכרזה הפומבית
את ENIAC תכננו ובנו המהנדס ג'ון מוצ'לי (John Mauchly) והמהנדס ג'יי פרספר אקרט (J. Presper Eckert), בבית-הספר להנדסת-חשמל מור (Moore School of Electrical Engineering) שבאוניברסיטת פנסילבניה. הבנייה נמשכה כשנתיים וחצי, מ-1943 ועד סוף 1945, ולפי התיעוד הרשמי של אוניברסיטת פנסילבניה עצמה המכונה הוצגה לציבור רשמית ב-14 בפברואר 1946 — אירוע שסוקר בהתלהבות בעיתון הניו יורק טיימס, שכינה אותו "מכונה מדהימה שמיישמת מהירות אלקטרונית לראשונה על משימות מתמטיות שהיו עד כה קשות ומסורבלות מדי לפתרון". ארבעים הלוחות המקוריים של ENIAC חולקו בסופו של דבר בין כמה מוסדות, וארבעה מהם עדיין מוצגים היום בבניין מור באוניברסיטת פנסילבניה עצמה.
כמעט 30 טונות — ומחלוקת על מספר שפופרות-הריק
מבחינה טכנית, ENIAC היה ענק כמעט בלתי-נתפס: משקל של כ-30 טונות, בתוך חדר שגודלו כ-30 על 50 רגל (כ-1,500 רגל רבועה) שהוקדש למכונה בלבד. מספר שפופרות-הריק (Vacuum Tubes) המדויק שנוי במחלוקת בין שני מקורות רשמיים שונים של אוניברסיטת פנסילבניה עצמה: עמוד-ההיסטוריה הרשמי של הפקולטה להנדסה מדווח על כ-18,000 שפופרות, ואילו כתבת יום-השנה ה-75 הרשמית של האוניברסיטה (Penn Today) נוקבת במספר המדויק 17,468 — פער שעשוי לנבוע גם משינויי-רכיבים לאורך עשור השימוש של המכונה (1945–1956).
למה ENIAC עדיין לא היה "מחשב עם תוכנית-מאוחסנת"
אבל למרות עוצמתו החישובית חסרה לו יכולת חשובה שנעשתה אחר-כך לסטנדרט: הוא לא היה "מחשב עם תוכנית-מאוחסנת" (Stored Program). כדי להריץ עליו בעיה חדשה, הצוות היה צריך לחווט אותו מחדש פיזית באמצעות מאות כבלים ומתגים, תהליך שיכול היה לארוך ימים שלמים. הפתרון לבעיה הזו הגיע רק ב-1948, במחשב הבריטי Manchester Baby, שהיה הראשון בעולם שהצליח לאחסן תוכנית בזיכרון האלקטרוני שלו ולהריץ אותה משם — הבדל מהותי בין שתי המכונות, שלעיתים מבלבלים ביניהן.
אחרי ENIAC: EDVAC, UNIVAC, ומחלוקת הפטנט
אחרי ENIAC המשיכו מוצ'לי ואקרט לפתח את EDVAC, ואז הקימו יחד את חברת Eckert–Mauchly Computer Corporation, שבנתה את UNIVAC I — המחשב המסחרי הראשון שיוצר בארצות הברית. הפטנט המקורי על ENIAC בוטל בפועל בבית-משפט פדרלי ב-1973, בין השאר משום שרעיונות מרכזיים בו כבר פורסמו קודם במסמך "טיוטה ראשונה" של ג'ון פון נוימן על EDVAC, וגם משום קשר לעבודה מוקדמת יותר של הפיזיקאי ג'ון אטנסוף.
שש הנשים ששכחו מהן: מתכנתות ENIAC
תרומה חשובה נוספת ל-ENIAC, שנותרה מוסתרת שנים רבות, היא זו של שש הנשים שתכנתו אותו בפועל — קתלין מק'נלטי, ג'ין ג'נינגס, בטי סניידר, מרלין ווסקוף, פרנסס בילס ורות ליכטרמן — שנאלצו ללמוד לתכנת מכונה חדשה לגמרי בלי שום מדריך קיים.