רקע והשכלה
גורדון ארל מור נולד ב-3 בינואר 1929 בסן פרנסיסקו. קיבל תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1950, ודוקטורט בכימיה פיזיקלית ובפיזיקה ממכון הטכנולוגיה של קליפורניה (קלטק) ב-1954. לאחר תקופה קצרה כחוקר במעבדת-הפיזיקה-היישומית של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הצטרף ב-1956 למעבדת-המחקר החדשה שהקים ויליאם שוקלי, שוקלי סמיקונדקטור — יש לשים לב: שוקלי עצמו זכה ב-1956 בפרס נובל לפיזיקה על המצאת הטרנזיסטור, פרס שאינו של מור, אלא של המנהל שאצלו עבד באותה עת.
"שמונת הבוגדים" ופיירצ'יילד סמיקונדקטור
סגנון-הניהול הקשה של שוקלי הוביל ב-1957 את מור ושבעה מעמיתיו — ובהם רוברט נויס — לעזוב יחד את המעבדה, במה שכונה מאוחר יותר "שמונת הבוגדים". בעזרת מימון מחברת Fairchild Camera and Instrument הקימו את פיירצ'יילד סמיקונדקטור, שהפכה לאחת מחברות-היסוד של עמק-הסיליקון ולמקור-הכשרה למספר רב של יזמי-שבבים מאוחרים.
חוק מור
ב-1965 פרסם מור במגזין Electronics מאמר בשם "דחיסת רכיבים נוספים במעגלים משולבים" (Cramming More Components onto Integrated Circuits), ובו העריך שמספר הרכיבים על שבב, במחיר-מינימלי ליחידה, הולך ומכפיל את עצמו בקצב של פי שניים בערך מדי שנה. ב-1975 עדכן מור עצמו את התחזית לקצב מתון יותר: הכפלה בערך אחת לשנתיים. חשוב לדייק: המספר "18 חודשים", שנפוץ מאוד בציבור כ"חוק מור", לא נאמר מעולם על-ידי מור עצמו — הוא מקורו בהערכה נפרדת של דייויד האוס, מנהל באינטל, ששילב את תחזית ההכפלה-כל-שנתיים של מור עם שיפורים נלווים במהירות הטרנזיסטורים, לא ב"מספר הרכיבים" עצמו.
מייסד-שותף של אינטל
ב-1968 עזבו מור ונויס את פיירצ'יילד והקימו חברה חדשה, שנקראה בתחילה NM Electronics ושונתה מהר לאינטל (Intel). מור כיהן כמנכ"ל אינטל בין 1975 ל-1987, ולאחר מכן כיושב-ראש הדירקטוריון עד 1997, ולבסוף כיושב-ראש-כבוד. תחת אינטל הפכה תחזיתו-שלו-עצמו, חוק מור, ליעד-תכנון מוצהר שכל תעשיית-השבבים כיוונה אליו במפורש, ולא רק תצפית פסיבית על מגמת-עבר.
מורשת ופילנתרופיה
ב-2002 הוענק למור אות-החירות הנשיאותי האמריקאי. ב-2000, יחד עם אשתו בטי, הקים את קרן גורדון ובטי מור — אחת מקרנות הצדקה הפרטיות הגדולות בארצות הברית, הפועלת בעיקר בתחומי המדע, שימור-הסביבה וטיפוח-בריאות. מור מת ב-24 במרץ 2023, בגיל 94.