רוב תעשיית הנהיגה האוטונומית נשענת על מפות ברזולוציה גבוהה (HD maps) שנאספות ומתוחזקות מראש: הרכב יודע היכן הוא נמצא מפני שמישהו כבר מיפה עבורו את הכביש ברמת-דיוק של סנטימטרים. אמג'רי, שנוסדה ב-2015 על ידי אדהם גזאלי ומאג'ד ג'ובה, בחרה בגישה ההפוכה — נהיגה ללא מפה (mapless), שבה התוכנה בונה את תמונת-הסביבה מחדש בכל רגע מתוך מצלמות בספקטרום הנראה בלבד, ומכריעה על סמכה כיצד לנוע.
הארכיטקטורה משלבת רשתות-עצביות קונבולוציוניות לתפיסה מרחבית עם למידה-בחיקוי, שבה המערכת לומדת מהתנהגות של נהגים אנושיים במקום מכללי-נהיגה שנכתבו ידנית. החברה מכוונת לרמות-אוטונומיה 3 ו-4, ומדגישה שהפתרון אינו תלוי בחומרת-חיישנים יקרה, בקישוריות לוויינית רציפה או בהשקעת-מיפוי מתמשכת. מטה החברה פועל בסן חוזה שבקליפורניה, ומרכז-פיתוח נוסף שלה נמצא בחיפה.
הפעילות המתועדת שלה בישראל היא החריגה בנוף המקומי: ב-2023 זכתה אמג'רי במכרז להפעלת האוטובוס האוטונומי הראשון בישראל, במרכז הרפואי שיבא — תל השומר, ולאחר מכן במכרז לאוטובוס אוטונומי ראשון בכביש ציבורי. בספטמבר 2024 יצא לדרך קו-אוטובוס אוטונומי סדיר בנהריה. מאז 2019 מפעילה החברה צי כלי-רכב עם תוכנתה בכבישים ציבוריים בארצות-הברית, גרמניה, יפן וישראל, ובמקביל שיתפה פעולה עם קונטיננטל בפתרון-חניה אוטונומי.
הוויכוח בין הגישה תלוית-המפות לזו שאינה תלויה בהן עדיין פתוח בתעשייה. מפה מוכנה-מראש מוסיפה ודאות, אך גם עלות-תחזוקה כבדה וכיסוי גיאוגרפי מוגבל; מערכת שרואה ומחליטה בזמן-אמת ניידת הרבה יותר, אך נשענת כולה על איכות-התפיסה של המודל. נכון ל-2026 אף אחת מהגישות לא הוכרעה מסחרית, ואמג'רי היא אחת הדוגמאות הבודדות שבהן הגישה חסרת-המפות הגיעה לשירות-נוסעים ממשי ולא רק להדגמה.
המחיר של הגישה חסרת-המפות הוא באימות. מערכת שנשענת על מפה יודעת מראש היכן יש מעבר-חצייה או תמרור; מערכת שרואה בזמן-אמת חייבת לזהות אותם נכון בכל תנאי-תאורה, בכל מזג-אוויר ובכל מדינה. לכן דווקא קו-אוטובוס סדיר — מסלול קבוע, מהירות נמוכה ונהג-בטיחות במושב — הוא נקודת-הכניסה ההגיונית לשירות מסחרי, ולא נסיעה חופשית בעיר פתוחה.