Koi Security נוסדה ב-2024 על ידי עמית אסרף, עידן דרדיקמן ואיתי קרוק, שלושתם יוצאי יחידה 8200, ומקורה בהדגמת-פריצה ולא ברעיון עסקי מופשט.
לפי דיווח כלכליסט, המייסדים איתרו פער אבטחה בחנות ההרחבות של סביבת-הפיתוח Visual Studio Code. כדי להוכיח את הסיכון הם בנו תוסף-עיצוב מזויף, הטמיעו בו קוד ששלח בחשאי לשרת שלהם את קוד-המקור ופרטי המחשב של המפתחים שהתקינו אותו, והעלו אותו לחנות. ההדגמה חשפה קטגוריה שלמה של סיכון: תוספים והרחבות לדפדפן ולסביבת-הפיתוח, שעובדים מתקינים בעצמם בשתי לחיצות, מחוץ לכל תהליך רכש או אישור, ושרצים עם גישה מלאה למכונה שעליה הותקנו. מבחינת ארגון, זו תוכנה מצד שלישי שנכנסה פנימה בלי שאיש בדק אותה ובלי שמישהו יודע שהיא שם.
המוצר הראשון שלהם, ExtensionTotal, היה קטלוג ציבורי שדירג את רמת הסיכון של הרחבות. סביבו נבנתה פלטפורמה שנותנת לארגון נראוּת, ניתוח-סיכון ואכיפת-מדיניות על כל תוכנה שהעובדים מתקינים בעצמם — ובכלל זה תוספי בינה מלאכותית וכלי-פיתוח מבוססי-מודלים, שהתרבו במהירות רבה ומקבלים גישה נרחבת לקוד, לנתונים ולסביבה.
בספטמבר 2025 גייסה החברה 38 מיליון דולר בסבב A בהובלת Battery ו-Team8, ולפי דיווח כלכליסט חצתה הכנסות של מיליון דולר בתוך שמונה חודשים. בפברואר 2026 הודיעה Palo Alto Networks על רכישתה בכ-400 מיליון דולר — כשנה בלבד מהקמתה — והעסקה הושלמה באפריל אותה שנה.
בהקשר רחב יותר, המקרה של Koi מדגים תופעה שחזרה על עצמה בישראל ב-2026: חברות סייבר בנות שנה או שנתיים, עם עשרות עובדים בלבד, נרכשות במאות מיליוני דולרים בידי תאגידים ותיקים שמעדיפים לקנות נראוּת מיידית לסיכון חדש במקום לבנות אותה בעצמם. עבור הקורא, המקרה ממחיש גם שינוי בהגדרת "תוכנה ארגונית": בעבר תוכנה נכנסה לארגון דרך מחלקת המחשוב, והיום היא נכנסת דרך חנות תוספים שכל עובד יכול להתקין ממנה, בלי אישור ובלי תיעוד.