מאיווה לאילינוי: הדרך למוזאיקה
מארק לואל אנדריסן נולד ב-9 ביולי 1971 בססדר פולס שבאיווה, וגדל בניו ליסבון שבוויסקונסין. למד מדעי-המחשב באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, וסיים תואר ראשון בדצמבר 1993. במהלך לימודיו עבד במרכז הלאומי ליישומי-על-מחשוב (NCSA) של האוניברסיטה, ושם פיתח יחד עם אריק ביינה את דפדפן מוזאיקה (Mosaic) — הדפדפן הראשון שהציג תמונות בתוך הטקסט על אותו עמוד, לא בחלון נפרד, מה שהפך את חוויית-הגלישה לגרפית ונגישה בהרבה. השחרור הפומבי של מוזאיקה ב-1993 נלווה לזינוק חד בתעבורת האינטרנט.
נטסקייפ ומלחמות-הדפדפנים
אחרי סיום לימודיו עבר אנדריסן לקליפורניה ופגש את ג'ים קלארק, מייסד סיליקון גרפיקס. השניים ייסדו ב-1994 חברה שנקראה תחילה Mosaic Communications Corporation, ולאחר מחלוקת-שם עם אוניברסיטת אילינוי שינתה את שמה לנטסקייפ (Netscape). הדפדפן נטסקייפ נביגייטור הפך לדפדפן המסחרי המצליח הראשון, וההנפקה הציבורית הראשונית של החברה ב-1995 הפכה את אנדריסן, אז בן 24, לדמות מוכרת בציבור — הוא אף עלה על שער מגזין טיים באותה שנה. נטסקייפ נמכרה ל-AOL ב-1999 תמורת כ-4.3 מיליארד דולר, בשיא מה שכונה "מלחמות-הדפדפנים" מול Internet Explorer של מיקרוסופט.
Loudcloud, Opsware והמעבר להון-סיכון
אחרי נטסקייפ ייסד אנדריסן, יחד עם בן הורוביץ ואחרים, את חברת Loudcloud, שעברה מיתוג-מחדש ל-Opsware ב-2003 ונמכרה להיולט-פקארד ב-2007 תמורת כ-1.6 מיליארד דולר. ב-6 ביולי 2009 ייסדו אנדריסן והורוביץ את קרן ההון-הסיכון Andreessen Horowitz (a16z), שהשקיעה עם השנים בחברות כמו טוויטר, פייסבוק, קוינבייס וסולאנה, והפכה לאחת מקרנות-ההון-הסיכון הגדולות והמשפיעות בעמק הסיליקון.
מהשקעות טכנולוגיה למעורבות פוליטית
לצד עבודתו בהון-סיכון, כיהן אנדריסן בדירקטוריונים של חברות כמו פייסבוק (מאוחר יותר מטא) ו-HP. ב-2024 שינה כיוון פוליטי בולט: לאחר תמיכה קודמת במועמדים דמוקרטים, תרם לוועדות-פעולה-פוליטית (Super PAC) שתמכו בדונלד טראמפ, הפך ליועץ שלו, ובשנת 2026 מונה למועצת היועצים לנשיא בענייני מדע וטכנולוגיה.
מ"תוכנה בולעת את העולם" לוויכוח על AI
אנדריסן ידוע גם במאמרו רב-ההשפעה מ-2011 "Why Software Is Eating the World", שטען שתוכנה תשתלט על ענפי-כלכלה מסורתיים רבים — טענה שקרן ההשקעות שלו בנתה עליה את האסטרטגיה מאז 2009. בשנים האחרונות הפך אנדריסן לקול בולט גם בדיון הציבורי סביב בינה מלאכותית, כתומך נלהב בפיתוח מהיר ופתוח של הטכנולוגיה, מול קולות הקוראים לרגולציה מחמירה יותר.