מאטה נגד אוויאנקה (Mata v. Avianca)

רקע: תביעה נגד חברת תעופה

מאטה נגד אוויאנקה (Mata v. Avianca, Inc.) הוא תיק בבית המשפט הפדרלי של המחוז הדרומי של ניו יורק, שבו נקנסו עורכי דין על הגשת פסקי דין שיצר צ'אטבוט ושאינם קיימים. התובע טען שבאוגוסט 2019, בטיסת לילה של חברת התעופה אוויאנקה מאל סלבדור לנמל התעופה JFK בניו יורק, עובד של החברה פגע בברכו השמאלית בעגלת הגשה ממתכת. ביולי 2020 הגיש תביעה ראשונה, ואז התברר לעורכי דינו שאוויאנקה נמצאת בהליך פשיטת רגל, שבמהלכו הוקפאו ההליכים נגדה. אחרי שהחברה יצאה מההליך נמחקה התביעה הראשונה, וב-2 בפברואר 2022 הוגשה התביעה הנוכחית. אוויאנקה ביקשה לדחות אותה בטענה שהוגשה אחרי שחלפה תקופת השנתיים שקובעת אמנת מונטריאול, האמנה הבינלאומית שחלה על טיסות בין מדינות. השופט פ' קווין קסטל קיבל את הטענה ודחה את התביעה ב-22 ביוני 2023, באותו יום שבו פרסם גם את ההחלטה על הסנקציות. הוא דחה גם את הטענה שהליך פשיטת הרגל עצר את מרוץ הזמן, וקבע שהמועד באמנה הוא תנאי להגשת תביעה שאינו ניתן להארכה. הדחייה נשענה על המועד, ולא על פסקי הדין המדומים שבמרכז הפרשה.

פסקי הדין שלא היו קיימים

ב-1 במרץ 2023 הגישו עורכי הדין של התובע את תגובתם לבקשת הדחייה, ובה ציטוטים מפסקי דין שתמכו לכאורה בעמדתם. ב-15 במרץ כתבו עורכי הדין של אוויאנקה שלא הצליחו לאתר חלק מהם, וגם בית המשפט לא מצא אותם. בצווים מ-11 ומ-12 באפריל הורה השופט להגיש את פסקי הדין עצמם, ועורכי הדין הגישו מסמכים שהוצגו כפסקי הדין. לפי החלטת הסנקציות, שישה מהם, שהשופט מנה בשמם, נוצרו ב-ChatGPT ואינם קיימים. אחד מהם הוצג כפסק דין של הרכב שופטים בבית משפט פדרלי לערעורים, עם מספר תיק, אבל לפי השופט "הניתוח המשפטי שלו הוא ג'יבריש", הוא מערבב בין תובעים שונים ומסתיים בפתאומיות בלי מסקנה. רק ב-25 במאי, אחרי שבית המשפט הוציא צו להראות סיבה מדוע לא יוטלו סנקציות, הודה לראשונה אחד מעורכי הדין בתצהיר שהציטוטים הגיעו מ-ChatGPT.

איך זה קרה, לפי עורכי הדין

בתצהירים ובדיון שנערך ב-8 ביוני 2023 תיארו עורכי הדין את השתלשלות העניינים. המשרד עבד בעיקר בבתי המשפט של מדינת ניו יורק, השתמש בשירות מחקר משפטי בשם Fastcase ולא החזיק מנוי למאגרים Westlaw או LexisNexis; בזמן המחקר הייתה לו גישה מוגבלת לפסיקה פדרלית. עורך הדין שערך את המחקר העיד שהניח בטעות ש-ChatGPT הוא "כמו מנוע חיפוש-על". לפי ההחלטה, הוא לא השתמש בכלי קודם לכן, ושמע עליו מדיווחים בתקשורת ומבני משפחה. בצילומי מסך שצירף נראה שהוא שאל את הצ'אטבוט אם אחד התיקים "אמיתי" ואם האחרים "מזויפים", ו-ChatGPT השיב שהמקורות שסיפק אמיתיים ושאפשר למצוא אותם ב-Westlaw, ב-LexisNexis ובקובץ הפסיקה הפדרלית. בית המשפט כתב שהוא מקבל את כנות המבוכה והחרטה שהביעו עורכי הדין, שפסקי הדין המזויפים לא הוגשו לשם רווח כספי או מתוך עוינות אישית, ושלעורכי הדין אין עבר משמעתי.

ההחלטה: חוסר תום לב וסנקציה

השופט קסטל פתח את ההחלטה בקביעה שאין פסול מובנה בשימוש בכלי בינה מלאכותית אמין לצורך סיוע, אבל הכללים מטילים על עורכי הדין תפקיד של "שומרי סף" שמוודאים את דיוק המסמכים שהם מגישים. לדבריו, עורכי הדין זנחו את האחריות הזו כשהגישו פסקי דין שאינם קיימים, והמשיכו לעמוד מאחוריהם גם אחרי שצווי בית המשפט העמידו את קיומם בספק. הוא כתב שאילו היו מודים בטעות זמן קצר אחרי שקיבלו את מכתב אוויאנקה או את צווי אפריל, התמונה הייתה "נראית אחרת לגמרי". הוא מצא חוסר תום לב אצל שני עורכי הדין, על בסיס עצימת עיניים מודעת והצהרות כוזבות ומטעות לבית המשפט, והטיל את הסנקציה גם על המשרד. הסנקציה כללה קנס של 5,000 דולר, שעורכי הדין והמשרד חויבו בו ביחד ולחוד, ומכתבים לתובע ולכל שופט שזוהה בטעות כמחבר של אחד מפסקי הדין המזויפים, בצירוף ההחלטה, תמליל הדיון והמסמכים שנקבעו בצו. השופט לא חייב התנצלות, משום ש"התנצלות כפויה אינה התנצלות כנה". הוא גם פירט את הנזקים שבהגשת פסקי דין מזויפים: בזבוז זמן וכסף של הצד שכנגד ושל בית המשפט, פגיעה בשמם של שופטים ובתי משפט שמיוחסים להם פסקים שלא כתבו, וחיזוק הציניות כלפי מערכת המשפט.

ההשפעה על העבודה המשפטית

ביולי 2024 פרסמה לשכת עורכי הדין האמריקנית (ABA) את חוות הדעת האתית הרשמית הראשונה שלה על שימוש בבינה מלאכותית יוצרת בעבודה משפטית, Formal Opinion 512. לפי ההודעה של הלשכה, עורכי דין שמשתמשים בכלים כאלה חייבים "לשקול במלואן" את חובותיהם האתיות, ובהן ייצוג מקצועי ומיומן, הגנה על מידע של לקוחות, תקשורת עם הלקוח וגביית שכר טרחה סביר. התופעה עצמה לא נעלמה: החוקר דמיאן שרלוטן מנהל מאגר של החלטות שיפוטיות שעוסקות בתוכן ש"הזתה" בינה מלאכותית, לרוב ציטוטים מזויפים. ב-4 באוקטובר 2026 הציג המאגר 2,145 רשומות, והוא כולל גם מקרים שבהם השימוש בבינה מלאכותית נטען אבל לא אושר. מודל שפה עלול לייצר הפניה משכנעת שאין מאחוריה מקור, והשופט קסטל הדגיש בהחלטתו שעורכי הדין אחראים לבדוק את דיוק ההפניות שהם מגישים. הערכים הזיה, טכנולוגיה משפטית והטיית אוטומציה עוסקים בהקשר הרחב.