קוואלקום נוסדה ב-1 ביולי 1985 בסן-דייגו בידי אירווין ג'ייקובס, אנדרו ויטרבי ועוד חמישה שותפים. המחקר שלה בטכנולוגיית CDMA, שמומן מהכנסות מערכת התקשורת הלוויינית Omnitracs, הפך לתקן דור-שני בצפון-אמריקה והניח את היסוד למודל-העסקים הכפול שלה: מכירת שבבים לצד רישוי פטנטים, ובהם פטנטים חיוניים לתקני 4G ו-5G. החלק השני הוא גם מקור לסכסוכים ארוכים — תיקי הגבלים-עסקיים בארצות-הברית, באיחוד האירופי ובאסיה, והתדיינות ממושכת מול אפל. הכנסותיה ב-2025 עמדו על 44.3 מיליארד דולר.
מעבדי Snapdragon שלה מותקנים בטלפונים של יצרנים רבים, וכוללים את היחידה העצבית Hexagon. זהו הרכיב שמאפשר להריץ מודל בתוך המכשיר: זיהוי-דיבור, תרגום או עיבוד-תמונה שמתבצעים מקומית, בלי לשלוח נתונים לשרת — יתרון במהירות, בעלות ובפרטיות. במרץ 2021 השלימה רכישה משמעותית בתחום: חברת Nuvia, שהוקמה ב-2019 בידי מתכנני-מעבדים יוצאי אפל וגוגל, נקנתה בכ-1.4 מיליארד דולר, והתכנונים שלה הם הבסיס לכניסת קוואלקום לשוק מעבדי המחשבים הניידים. ההבדל מורגש היטב בשימוש יומיומי — תמלול שיחה או תרגום מיידי שאינם דורשים חיבור לרשת — וכמעט כל טלפון אנדרואיד מדרגת-הביניים ומעלה כולל כיום רכיב כזה.
ב-2024 הגדירה החברה את הבינה היוצרת בקצה כמנוע-הצמיחה המרכזי שלה, והעריכה את השוק הכולל הרלוונטי בכ-900 מיליארד דולר עד 2030 — הערכה של החברה עצמה, שראוי לקרוא בזהירות המתאימה. במקביל היא מפתחת את קו Dragonwing לשוק התעשייתי והארגוני, סביב אותו רעיון של עיבוד AI בקצה ולא בענן.
באוקטובר 2025 עשתה צעד שחורג מתחומה המסורתי והכריזה על מאיצי AI200 ו-AI250 המיועדים לחוות-שרתים — כניסה ישירה לשוק שבו שולטת NVIDIA. הלקוחה הראשונה שהוכרזה היא Humain, חברה סעודית בגיבוי קרן ההשקעות הממשלתית, שאמורה לפרוס שבבים בהיקף של 200 מגה-וואט במהלך 2026. נכון ל-2026 מוקדם לומר אם המהלך יצליח, אבל הוא מדגים כמה חברות מנסות במקביל לפרוץ לאותו שוק.