תוכנה כשירות (Software as a Service, SaaS) הוא מודל-הפצת-תוכנה שבו המשתמש ניגש ליישום דרך האינטרנט — לרוב בדפדפן, בלי התקנה מקומית — ומשלם עליו במנוי שוטף, במקום לקנות רישיון חד-פעמי ולהתקין את התוכנה על שרת או מחשב משלו. ההגדרה הרשמית והנפוצה-ביותר בתעשייה מגיעה ממסמך-תקן של המכון האמריקאי לתקנים וטכנולוגיה (NIST) מ-2011: לפי ה-NIST, ב-SaaS הספק הוא זה שמנהל ומתחזק את כל התשתית שמאחורי היישום — רשת, שרתים, מערכת-הפעלה ואחסון — והלקוח רק צורך את היישום עצמו, בלי לגעת בשום דבר מתחתיו.
היתרון המרכזי של המודל הוא שהלקוח לא צריך לדאוג לתחזוקה, שדרוגי-אבטחה או קנה-מידה — הספק מריץ בדרך-כלל אותה גרסת-תוכנה אחת לכל הלקוחות שלו (multi-tenancy), ומשדרג אותה בו-זמנית לכולם, כך שאין צורך בהתקנת-עדכונים ידנית מצד הלקוח. עבור הספק, מודל-מנוי-שוטף יוצר הכנסה חוזרת וצפויה-יותר מאשר מכירת-רישיון חד-פעמית. במונחי-מחשוב-הענן הרחבים יותר, SaaS הוא אחת משלוש שכבות-שירות מקובלות — לצד תשתית-כשירות (IaaS) ופלטפורמה-כשירות (PaaS) — והיא השכבה הכי-קרובה למשתמש-הקצה, כי הוא לא נדרש לדעת שום דבר טכני כדי להשתמש בה.
המודל הזה קדם משמעותית להתפתחות של 'בינה-מלאכותית כשירות' (AI as a Service) — במקום לספק גישה ליישום-תוכנה שלם, ספקי-AI-כשירות מספקים גישה ליכולת-AI ספציפית (כמו זיהוי-תמונות או יצירת-טקסט) דרך API בתשלום-לפי-שימוש, על אותו עיקרון-בסיס בדיוק: לשלם רק על מה שבאמת משתמשים בו, בלי לבנות ולתחזק תשתית עצמאית משלכם. מבחינה היסטורית, SaaS הוא המודל המבוסס-והוותיק-יותר בהרבה, שהתחיל להתגבש עוד בסוף שנות ה-90, ו-AI as a Service הוא הווריאציה המאוחרת-יותר שהתפתחה ממנו רק כשיכולות-AI עצמן הפכו לבשלות-ולזמינות-מספיק כדי להימכר באותה צורה בדיוק.