עולם-קוביות פשוט, ב-MIT
טרי וינוגרד פיתח את SHRDLU במעבדת-הבינה-המלאכותית של MIT בין 1968 ל-1970, כעבודת-הדוקטורט שלו. הדיסרטציה פורסמה בינואר 1971 כדוח-הטכני AITR-235 של המעבדה, תחת הכותרת "Procedures as a Representation for Data in a Computer Program for Understanding Natural Language", ולאחר-מכן כגיליון שלם של כתב-העת Cognitive Psychology ב-1972. השם עצמו נלקח מ-ETAOIN SHRDLU — שנים-עשר האותיות הנפוצות ביותר באנגלית, כסדר-הופעתן על מקלדת מכונת-הדפוס Linotype.
איך זה עבד: Micro Planner, Lisp ומחשב PDP-6
התוכנה נכתבה בשפות Micro Planner ו-Lisp, ורצה על מחשב DEC PDP-6 עם מסוף-גרפי. היא הפעילה "עולם-קוביות" מדומה — קוביות, פירמידות וקופסאות — שכולו נבנה, לפי התיעוד, מאוצר-מילים מצומצם של כ-50 מילים בלבד: שמות-עצם כמו "קובייה" ו"חרוט", פעלים כמו "הנח על" ו"העבר אל", ותארים כמו "גדול" ו"כחול". לעולם הזה הייתה גם פיזיקה בסיסית משל-עצמו, שגרמה לקוביות ליפול אם הונחו באופן לא-יציב — עיבוד עצמאי מפענח-השפה עצמו — לצד זיכרון-הקשר שאיפשר להבין הפניות כמו "היא" או "זה", ויכולת ללמוד ולזכור מונחים חדשים שהמשתמש הגדיר במהלך השיחה.
שיחה עם מחשב: מה SHRDLU ידעה לעשות
בשיחה טיפוסית ביקש המשתמש "הרם בלוק אדום גדול", ו-SHRDLU השיבה "בסדר". כשהמשתמש ביקש "תפוס את הפירמידה" בלי לפרט איזו, היא השיבה "אני לא מבינה לאיזו פירמידה אתה מתכוון". SHRDLU גם ידעה ללמוד הגדרות חדשות: כשנשאלה על "צריח" (steeple) בלי להכיר את המילה, ולאחר שהוגדר לה כ"ערימה שמכילה שני קוביות ירוקות ופירמידה", היא זיהתה ובנתה צריחים בהתאם — הדגמה חיה של הבנה תלוית-הקשר, לא רק זיהוי-מילים.
האופטימיות שהפכה לאכזבה
SHRDLU נחשבה בזמנה להדגמה מרשימה ומוצלחת ביותר של בינה מלאכותית, ועוררה אופטימיות רבה בקרב חוקרי-התחום — אופטימיות שהתפוגגה כשמערכות מאוחרות יותר ניסו להתמודד עם מצבים בעלי עמימות ומורכבות ריאלית יותר, מעבר לעולם-הקוביות המצומצם. וינוגרד עצמו אמר מאוחר יותר, בריאיון היסטוריה-שבעל-פה מ-1991, כי "לא היה שום ניסיון להביא אותה לנקודה שבה אפשר היה למסור אותה למישהו והוא יוכל להשתמש בה כדי להזיז קוביות". הפילוסוף יוברט דרייפוס תקף את SHRDLU במיוחד, בטענה שהבנה אנושית תלויה בידע גופני-בלתי-מודע שאי-אפשר ללכוד בכללים מפורשים — ביקורת שהובילה בסופו של דבר את וינוגרד עצמו לנטוש את הגישה.
הד בדוח לייטהיל ובחורף ה-AI
דוח לייטהיל הבריטי מ-1973 התייחס לעבודתו של וינוגרד — אם כי לא בשם SHRDLU עצמו — וקבע שהיא "אחראית במידה רבה לתנועה לעבר תפיסת התהליכים שבהם מערכת-העצבים-המרכזית האנושית מגיבה לשפה ומשתמשת בה כמונחי-סמנטיקה (או מונחי-ידע), אפילו במבנה הדק שלהם" — הערכה חיובית יחסית מתוך דוח ביקורתי בכללותו. אך האכזבה הרחבה יותר מהדגמות מסוג עולם-הקוביות, שלא הצליחו להתרחב לעולם האמיתי, תרמה לגל-הפסימיות שהוביל לחורף-הבינה-המלאכותית הראשון שבא בעקבות הדוח. מבחינת ההיסטוריה של תוכנת-המחשבים, SHRDLU נחשבת גם לדוגמה הפורמלית הראשונה הידועה ל"בדיוני-אינטראקטיבי" (interactive fiction) — הז'אנר שרק שנים אחר-כך, עם משחקים כמו Colossal Cave Adventure, קיבל צורה מסחרית מוכרת.