החברה נוסדה ב-1983 בשם Hyundai Electronics בידי צ'ונג ג'ו-יונג, מייסד קבוצת יונדאי, שזיהה שהאלקטרוניקה הולכת ונעשית מרכזית בתעשיית הרכב. ב-1998, בעקבות משבר הכספים האסייתי ולחץ ממשלתי למיזוגים, רכשה את LG Semicon בכ-2.1 מיליארד דולר. ב-2001, כשמחירי הזיכרון בעולם צנחו בכ-80%, הגיעה לסף קריסה, שינתה את שמה ל-Hynix ומכרה חלקים ניכרים מפעילותה. בפברואר 2012 נרכשה בשלושה מיליארד דולר בידי קבוצת SK הקוריאנית וקיבלה את שמה הנוכחי. היא אחת משלוש יצרניות הזיכרון הגדולות בעולם, לצד סמסונג ומיקרון, והחזיקה כ-38% משוק ה-DRAM העולמי ברבעון השני של 2025.
הקשר שלה לבינה מלאכותית נעוץ ברכיב אחד: HBM — זיכרון ברוחב-פס גבוה. במאיץ-AI מודרני, השבב עצמו אינו הצוואר הצר; הצוואר הצר הוא הקצב שבו אפשר להזרים אליו נתונים. HBM פותר זאת באמצעות שכבות זיכרון המוערמות זו על גבי זו ומוצמדות פיזית למאיץ, במקום להיות מרוחקות ממנו על גבי הלוח. בלי זיכרון כזה, מעבד יקר מבלה את רוב זמנו בהמתנה.
בספטמבר 2024 הכריזה החברה שהיא הראשונה בעולם שמייצרת בייצור המוני זיכרון HBM בן שתים-עשרה שכבות. בין לקוחותיה נמנות NVIDIA, מיקרוסופט ואפל, והכנסותיה ב-2025 הגיעו לכ-97 טריליון וון. ההודעה נחשבה לאבן-דרך משום שכל שכבה נוספת מגדילה את קיבולת הזיכרון הצמוד למאיץ בלי להגדיל את שטחו, וככל שהמודלים גדלים כך עולה משקלו של הזיכרון בעלות הכוללת.
התוצאה היא שהמחסור שהתקשורת מתארת כמחסור בשבבי GPU הוא לא פעם, בפועל, מחסור ב-HBM: מספר המפעלים בעולם שמסוגלים לייצר אותו קטן מאוד, וקיבולת הייצור שלהם היא הגורם שמכתיב כמה מאיצים אפשר להרכיב בשנה נתונה. נכון ל-2026 זהו אחד מצווארי-הבקבוק הפיזיים המשמעותיים ביותר של תעשיית הבינה המלאכותית כולה, ותעשיית הזיכרון — שהייתה ידועה דורות במחזורי גאות ושפל אכזריים — מצאה את עצמה לפתע במרכז הבמה.