בשבץ מוחי, כל דקה שעוברת עד לטיפול נחשבת. הבעיה שאליה כיוונה Viz.ai אינה דיוק-האבחנה אלא לוגיסטיקה: הסריקה מגיעה לתור-הקריאה של הרדיולוג, הרדיולוג מדווח, מישהו מתקשר לנוירולוג, הנוירולוג מאתר צוות — ובינתיים חולפות שעות. התוכנה סורקת אנגיוגרפיית-CT מיד עם הפקתה, מזהה חשד לחסימת עורק גדול (LVO), ושולחת התרעה ישירות לטלפון של הרופא המתאים, במקביל למסלול הרגיל ולא במקומו.
מסד-הנתונים של מנהל-המזון-והתרופות האמריקאי מתעד אחד-עשר אישורים לחברה בין 2018 ל-2025 — לחשד לשבץ, לדימום תוך-גולגולתי, למפרצת, לדימום תת-קשיתי ולמפרצת אבי-העורקים הבטני — וכן אישור מסוג De Novo שניתן ב-2023 למוצר לזיהוי קרדיומיופתיה היפרטרופית. גם כאן ההגדרה הרגולטורית מדויקת וחשובה: מדובר בכלי תעדוף והתראה. התוכנה אינה מאבחנת ואינה מחליפה קריאה של רופא; היא מקצרת את הזמן עד שהרופא הנכון מסתכל.
ב-2020 העניקה סוכנות Medicare האמריקאית לתוכנה תשלום-תוספת של טכנולוגיה חדשה (New Technology Add-on Payment) — מנגנון-תגמול שניתן בדרך-כלל למכשירים ולתרופות, וכמעט לא לתוכנה. זו הייתה נקודת-ציון עסקית בתחום כולו, מפני שהיא קבעה שאפשר לקבל החזר ייעודי על אלגוריתם.
באפריל 2022 גייסה החברה 100 מיליון דולר לפי שווי של כ-1.2 מיליארד דולר. מטה החברה בסן פרנסיסקו, אך מייסדיה ומרכז-הפיתוח שלה ישראליים — ולכן היא נכללת כאן, לפי הכלל הגיאוגרפי של הקטגוריה.
הרעיון שמאחורי המוצר — לקצר את הזמן שבין הסריקה לבין ההחלטה, במקום לשפר את ההחלטה עצמה — הפך לדפוס רווח בבינה מלאכותית רפואית. הוא גם קל יותר להוכחה: אפשר למדוד בדקות כמה מוקדם יותר הגיע החולה לחדר-הצנתורים, בעוד שהוכחת שיפור באבחנה דורשת מחקרים ארוכים ויקרים.
עם זאת, קיצור-זמן אינו זהה לתוצאה קלינית טובה יותר, ומדידה של שיפור ממשי במצב החולים תלויה במחקרים ייעודיים. יש גם עלות נלווית: כלי-התראה שמסמן יותר מדי מקרים שאינם דחופים שוחק את אמון הצוות, וזו אחת הסיבות שהאישורים בתחום ניתנים לשימוש כשכבה נוספת לצד המסלול הרגיל, ולא במקומו.