שליחות קטלנית יצא לאקרנים ב-26 באוקטובר 1984 בבימויו של ג'יימס קמרון. הרקע לעלילה הוא סקיינט — רשת מחשבים רחבת היקף שבנתה חברת סייברדיין סיסטמס, שעל פי הסיפור תגיע לתבונה ותפתח במלחמה גרעינית נגד בני-אדם. מן העתיד הזה נשלח לאחור בזמן רובוט מדגם T-800, אנדרואיד המחופש לגבר, כדי להתנקש באישה בשם שרה קונור. את הרובוט גילם ארנולד שוורצנגר, ולאורך הסרט כולו הוא אומר שבע עשרה שורות טקסט בלבד.
הבחירה הזו — דמות שכמעט אינה מדברת, אינה מסבירה את עצמה ואינה ניתנת לשכנוע — היא מה שהפך את הסרט למקור של דימוי ולא רק של עלילה. HAL 9000 מ-1968 ושליחות קטלנית מ-1984 מתוארים כשתי הדוגמאות המובהקות למכונה עוינת בתרבות הפופולרית, ומבין השתיים דווקא השנייה סיפקה את התמונה שנתפסה בציבור.
כאן נמצא גם הפרדוקס שמצדיק לסרט עמוד באנציקלופדיה על בינה מלאכותית, והוא אינו מחמאה. תרומתו העיקרית להבנה הציבורית היא תרומה מעוותת: הוא קיבע את התפיסה שסכנה מבינה מלאכותית נראית כמו רובוט הומנואידי חמוש. הפילוסוף טובי אורד טען במפורש שהתפיסה שלפיה השתלטות של מכונה מחייבת רובוטים היא תפיסה מוטעית שהתקשורת והוליווד הזינו, וחוקרים נדרשים עד היום להתחיל דיונים בהפרכתה. מעניין שהסרט עצמו אינו טוען זאת: הסכנה בעלילה היא סקיינט, רשת מבוזרת ובלתי-נראית, והרובוט הוא רק שליח שלה. הציבור זכר את השליח ושכח את הרשת — וזו דוגמה נקייה לכך שמה שיצירה מלמדת אינו בהכרח מה שהיא אומרת, אלא מה שנוח לזכור ממנה. הוויכוח על מידת הסיכון עצמה אינו נדון כאן אלא בקטגוריית בטיחות ואתיקה; מה ששייך לערך הזה הוא הטענה, בשמו של מי שהעלה אותה, שדמות קולנועית אחת ממשיכה לספק לדיון הציבורי את תמונת ברירת המחדל שלו.