את המילה "slop" (רפש, סחי) כתיאור לתוכן-AI זול ואיכותי-נמוך אימצו לראשונה, לפי ערך AI slop בוויקיפדיה, קהילות ברשתות כמו 4chan ו-Hacker News בסביבות 2022, בתגובה לגל הראשון של כלי-יצירת-תמונות בבינה מלאכותית. חלופות מוקדמות שהוצעו כללו "AI garbage" ו-"AI pollution", אך "slop" — שמזכיר מבחינה לשונית את המילה "spam" (דואר-זבל) שקדמה לו כדפוס-שיוך דומה — היא שהתקבעה. ב-8 במאי 2024 הפיץ המתכנת סיימון ויליסון את המונח בבלוג האישי שלו, וייחס את הפצתו המוקדמת לחשבון-רשת בשם deepfates.
ההגדרה המקובלת מתמקדת לא רק באיכות אלא בכוונה: תוכן שנוצר בלי בדיקה או מאמץ אנושי משמעותי, ונדחף למי שלא ביקש אותו — לרוב כדי לצבור צפיות או הכנסות-פרסום ברשתות חברתיות ובמנועי-חיפוש. דוגמה בולטת מ-2024: הצפת פייסבוק בתמונות-AI מוזרות של "ישו-שרימפס" (Shrimp Jesus) שצברו מיליוני לייקים, מבלי שהיה ברור מי בדיוק צופה בהן ולמה. גם רשימות-אירועים בדויות שהופצו כאילו הן אמיתיות נחשבות דוגמה לתופעה.
ב-2025 קיבל המונח הכרה רשמית: מילון מריאם-וובסטר (Merriam-Webster) הכתיר את "slop" כמילת-השנה שלו לשנת 2025, והגדיר אותו כ"תוכן דיגיטלי איכותי-נמוך שמיוצר בדרך-כלל בכמויות גדולות באמצעות בינה מלאכותית". גם איגוד הדיאלקטולוגיה האמריקאי (American Dialect Society) בחר במילה כמילת-השנה שלו לאותה שנה, ועיתונים גדולים כמו הוול-סטריט-ג'ורנל ו-CNET הקדישו לתופעה כתבות נפרדות — עדות לכך שהמונח חצה את גבולות קהילת-הטק ונכנס לשיח הציבורי הרחב.
מאמר אקדמי שפיט מ-2026 בכתב-העת ACM AI Letters, מאת קודי קומרס ושותפיו מאוניברסיטת שיקגו, טוען שאין להסתפק בתיוג-גנאי ומזהה שלושה מאפיינים חוזרים ל"רפש-AI" טיפוסי: "כשירות-שטחית" (מראה חיצוני מוקפד שמסתיר היעדר-תוכן, מיומנות או כוונה-תקשורתית אמיתיים מאחוריו), "מאמץ-א-סימטרי" (עלות-יצירה זניחה ביחס למאמץ שהיה נדרש ליצור תוכן דומה בלי AI), ו"יכולת-ייצור-המוני" (חלק ממערכת-אקולוגית דיגיטלית שמיועדת מלכתחילה להפצה ולצריכה בקנה-מידה גדול). המאמר טוען שלמרות הדחייה האינסטינקטיבית, לתופעה יש גם תפקיד חברתי-כלכלי אמיתי — ושהיא ראויה למחקר אקדמי רציני, לא רק לגינוי.