אנימטרוניקה (Animatronics)

ההגדרה: בובת רובוט שחיה

אנימטרוניקה היא פיגורה מכנית שנשלטת באלקטרוניקה ונעה באופן משכנע, המשלבת בובנאות, אנטומיה ומכטרוניקה. שלד מתכתי או פלסטי משמש כעצם, מפרקים ומנועים משמשים כשריר, וחיווט חוצה את הגוף כמערכת-עצבים. על השלד מתוחה "עור" מלטקס, גומי או פלסטיק גמיש, ועיניים ושיניים לרוב מאקרילי. בפיגורות גדולות נדרש כוח הנעה הידראולי בנוסף למפעילים הפנאומטיים, שמתאימים רק לפיגורות קטנות ביחס. פלדה, אלומיניום, פלסטיק ועץ הם חומרי-המבנה הנפוצים ביותר לשלד, בעוד שה"עור" החיצוני נוצר בדרך-כלל מלטקס, סיליקון או פוליאוריתן. בקרה יכולה להתבצע במחשב, בידי אדם, או בשליטה-מרחוק (טלה-אופרציה) — ולעיתים בשילוב של כל אלה באותה פיגורה.

דיסני והולדת המונח

וולט דיסני עצמו טבע את המונח "אודיו-אנימטרוניקה" (Audio-Animatronics) ב-1961, בעבודת צוות חברת WED Enterprises שלו. הפיגורה הראשונה שהוצגה לציבור הייתה ציפורי-החדר-הקסום (Enchanted Tiki Birds), בדיסנילנד ב-1963. בתערוכה העולמית בניו-יורק ב-1964 הוצגה פיגורת אברהם לינקולן, שנחשבת לראשונה שחיקתה בן-אדם באופן משכנע בלי בובנאי שמפעיל אותה ישירות. ב-1971 נפתחו בדיסני וורלד שתי אטרקציות גדולות שבנו על הטכניקה: מצעד-הדובים (Country Bear Jamboree), עם 24 פיגורות, ומופע-מיקי-מאוס (Mickey Mouse Revue), עם 81. דיסני הציגה ב-2019 פלטפורמת-דור-שלישי בשם A-1000, שהניבה דמויות אנימטרוניות חדשות בפארקים, וב-2025 רכשה חברת הרובוטיקה האמריקאית Garner Holt Productions — אחד מספקי-האנימטרוניקה הגדולים לתעשייה — את החברה המתמחה Advanced Animations כחברת-בת.

מעבר לדיסני: מסעדות וקולנוע

הטכניקה התפשטה גם אל מסעדות-ילדים: נולאן בושנל, ממקימי חברת Atari, פתח ב-17 במאי 1977 בסן חוזה שבקליפורניה את Pizza Time Theatre, מסעדה שבה הופיעו פיגורות-חיות אנימטרוניות בגודל-טבעי — רשת שהתפתחה לימים ל-Chuck E. Cheese; לפי ויקיפדיה, את הרעיון השפיעה חיבתו של בושנל לחדר-הטיקי הקסום ולמצעד-הדובים בדיסנילנד. גם הקולנוע אימץ את הטכניקה. ציפורים אנימטרוניות בסרט "מרי פופינס" (1964) נחשבות לשימוש הראשון באנימטרוניקה בסרט עלילתי. השימוש הידוע ביותר בתחום הקולנוע הוא הדינוזאורים בגודל-טבעי של "פארק היורה" (1993), שאותם בנה צוות סטן ווינסטון. הטירנוזאורוס המלא שבנה הצוות היה כ-12 מטר אורכו וכ-6 מטר גובהו, ונחשב לפסל הגדול ביותר שסטודיו ווינסטון בנה עד אז; הוא נבנה מסיבי-זכוכית, קצף-לטקס וחרס, וראשו, גופו וזנבו חוברו לסימולטור-טיסה מותאם שאפשר תנועות גדולות. הפיגורות שולבו עם הנפשת-מחשב (CGI) — שילוב שהפך עד היום לדגם-עבודה מקובל: אנימטרוניקה לקרבה ולמגע פיזי עם השחקנים, הנפשת-מחשב למה שמסוכן או בלתי-אפשרי לבנות פיזית.

מי מפעיל את הבובה: תסריט קבוע, בובנאי או שליטה-מרחוק

פיגורות באטרקציות ובתצוגות חוזרות לרוב על רצף תנועות קבוע וסופי, שתוכנת מראש ואינו משתנה. פיגורות קולנועיות מופעלות לעיתים קרובות בידי בובנאי אנושי בשליטה-מרחוק, מה שמאפשר טווח תנועה רחב ומשכנע יותר מתסריט קבוע. ההבדל הזה חשוב גם כשמסתכלים על אנימטרוניקה כשלב מוקדם ביחס לרובוטיקה האוטונומית: ברוב ההיסטוריה של התחום, ה"בינה" של הפיגורה הייתה חוץ-גופית — בתסריט או באדם שמפעיל אותה — ולא בתוך הפיגורה עצמה.

הדור החדש: אנימטרוניקה שמגיבה בעצמה

ב-2020 חשפה דיסני רובוט שנושם, מזיז עיניים באופן אנושי ומזהה אנשים כדי לבחור תגובה מתאימה — שינוי מהותי מהאנימטרוניקה המסורתית, שהייתה כולה מתוכנתת מראש ולא אינטראקטיבית. הפרויקט המוכר בתחום הזה הוא "Project Kiwi" של מחלקת-המחקר-והפיתוח של וולט דיסני אימג'ינירינג: "שחקן רובוטי" דו-רגלי, קטן וחופשי-תנועה, שהוצג לציבור באפריל 2021 בדמות גרוּט-התינוק מסרטי "שומרי-הגלקסיה"; לפי דיסני, הטכנולוגיה הדו-רגלית יכולה לשמש בעתיד כל דמות בגודל-ילד בפארקים. ב-2023 דווח שדיסני הקימה צוות-משימה לבדיקת שימושים בבינה מלאכותית, ובאותם דיווחים ציין עובד-לשעבר אנונימי את Kiwi כדוגמה לשימוש בלמידת-מכונה — טענה שמקורה בעובד-לשעבר, לא בהודעה של החברה.

מה זה לא: הבחנה מרובוט הומנואידי כללי

אנימטרוניקה אינה שם-כולל לכל רובוט שמחקה בעל-חיים או אדם — זו טכניקה ספציפית שמטרתה הופעה או בידור, לא תפקוד עצמאי בעולם. רובוט הומנואידי, לעומת זאת, נועד לרוב לבצע משימה — הליכה, הרמה, עבודה — ולא להציג סיפור. הקו ביניהם מיטשטש בדיוק בפרויקטים כמו Kiwi, שמשתמשים ברובוטיקה חופשית-תנועה כדי להפוך פיגורת-בידור לרובוט עצמאי יותר, ולא רק תסריט מכני.