סייבורג (Cyborg)

ההגדרה: מערכת-משוב בין אדם למכונה, לא תותבת סתם

המונח סייבורג (Cyborg), קיצור של "אורגניזם קיברנטי" (Cybernetic Organism), נטבע ב-1960 על ידי מנפרד קלינס ונתן קליין, בעבודה שהוצגה בכינוס בית-הספר לרפואת-תעופה של חיל-האוויר האמריקאי ופורסמה באוקטובר אותה שנה בכתב-העת Astronautics. המאמר הגדיר סייבורג כ"מערכת אדם-מכונה שבה מנגנוני-הבקרה של החלק האנושי משתנים מבחוץ" — ניסוח שנכתב בהקשר של טיסות חלל ארוכות. ההגדרה המאוחרת והמקובלת רחבה יותר: אורגניזם חי שתפקוד או יכולת בו הושבו או הורחבו באמצעות מרכיב מלאכותי הפועל במשוב עם הגוף. ההבדל מתותבת רגילה הוא בדיוק המשוב הזה — מרכיב שרק תופס מקום של איבר חסר, בלי ערוץ-מידע חי אל הגוף ומתוכו, אינו הופך את מי שלובש אותו לסייבורג.

סייבורגים רפואיים: השבת תפקוד שאבד

המקרים הראשונים והברורים ביותר הם רפואיים. בשנות ה-70 וה-80 פיתח ויליאם דובל שתלים חשמליים בקליפת-המוח הראייתית שיצרו תחושת-אור (פוספנים) אצל אנשים שעיוורו בבגרותם; החוקר הקנדי ג'נס נאומן היה ב-2002 הראשון מבין 16 מטופלים ששילמו עבור הדור השני של שתל כזה, ועד מהרה נהג לאט ברכב בתוך שטח חניה. קווין וורוויק, פרופסור לקיברנטיקה, השתיל ב-2002 מאה אלקטרודות במערכת-העצבים של זרועו, במסגרת "פרויקט סייבורג" — הניסוי אפשר לו להפעיל יד רובוטית מרחוק דרך האינטרנט ולקבל ממנה משוב-מגע, ועם אשתו הוא קיים את מה שנחשב לתקשורת-עצבית ישירה הראשונה בין שתי מערכות-עצבים אנושיות. ג'סי סאליבן היה בין הראשונים שהפעילו גפה רובוטית מלאה באמצעות הרכבה כירורגית של עצבים לשריר חזהו.

סייבורגים "מרחיבי-חוש": חושים שלבני-אדם אין

קבוצה שונה של סייבורגים אינה משיבה תפקוד שאבד אלא מוסיפה חוש שלא היה קיים כלל. האמן ניל הרביסון, שנולד עם עיוורון-צבעים מלא, משתמש מאז 2004 באנטנה, המושתלת כיום בגולגולתו, המתרגמת צבעים — ובהם צבעים שהעין האנושית אינה קולטת, כמו אינפרה-אדום ואולטרה-סגול — לרעידות-קול בתוך ראשו; ב-2012 הרצה על כך בכנס TEDGlobal. מון ריבס, ששיתפה פעולה עם הרביסון בייסוד "קרן הסייבורגים" (Cyborg Foundation), השתילה בכפות-רגליה חיישנים מקוונים שמעבירים לה את הרעידות הסייסמיות של כדור-הארץ; היא הדגימה זאת על בימת TED ב-2016.

הדרכון של הרביסון: סימן-היכר, לא מעמד חוקי רשמי

משרד-הדרכונים הבריטי סירב ב-2004 לחדש את דרכונו של הרביסון, בטענה שתמונת-פספורט אינה יכולה לכלול ציוד טכנולוגי; הרביסון השיב במכתב שהאנטנה היא חלק מגופו ולא אביזר, וטען שהוא סייבורג. הרשות קיבלה בסופו של דבר את הערעור ואישרה דרכון שבתצלומו נראית האנטנה. שיאי גינס רושמים אותו מאז כ"הסייבורג הראשון שהוכר רשמית" — אך זה ניסוח השיא של גינס, לא פסיקה חוקית שהגדירה קטגוריה משפטית בשם "סייבורג". בפועל, שום ממשלה לא קבעה הגדרה חוקית פורמלית למעמד "סייבורג" — מה שהשתנה הוא שרשות אחת הכירה בכך שהתקן טכנולוגי המחובר לגוף הוא חלק מהגוף, לצורך תצלום בלבד.

תנועת זכויות הסייבורגים

קרן הסייבורגים, שהקימו הרביסון וריבס, נוסדה ב-2010 ומתוארת כארגון הבינלאומי הראשון שנועד לעזור לבני-אדם להפוך לסייבורגים; בין מטרותיה המוצהרות — קידום השימוש בקיברנטיקה באירועי-תרבות והגנה על זכויות סייבורגים. סוגיות דומות מתעוררות סביב שבבי RFID להשתלה-עצמית, כגון אלה שאימצו עובדים מרצונם בחברה האמריקאית Three Square Market — מקרה שבו, לפי ויקיפדיה, רשות-המזון-והתרופות האמריקאית אישרה את ההשתלות, אך לא בתור הגדרה של האדם המושתל כסייבורג.

ההבדל מרובוט ומתותבת רגילה

שלוש הקטגוריות נבדלות בנקודה אחת: מקור הבקרה ומידת המשוב. רובוט הוא מכונה שכל חלקיה מלאכותיים, בלי מרכיב ביולוגי חי כלל. תותבת רגילה, כמו תותבת-גוף-כוח מסורתית, מוסיפה חלק מכני לגוף אבל אינה מתקשרת עם מערכת-העצבים — המשתמש מפעיל אותה בתנועת-גוף גסה, לא במחשבה או באיתות עצבי. סייבורג הוא המקרה האמצעי: גוף ביולוגי חי שמרכיב מלאכותי בו מחובר בערוץ-משוב, חושי או עצבי, לגוף עצמו. ביוניקה, התחום ההנדסי שמתכנן מרכיבים כאלה, חופפת לכאן בלי להיות זהה: לא כל מכשיר ביוני הופך את מי שלובש אותו לסייבורג, ולא כל סייבורג משתמש במוצר ביוני מסחרי.