בטר פלייס (Better Place)

החזון: רשת שירות לרכב חשמלי

בטר פלייס הוקמה ב-2007 בידי שי אגסי כדי להפעיל רשת שירות לרכב חשמלי. היא הציעה טעינה וחילוף סוללות, בשיתוף עם רנו שסיפקה מכוניות פלואנס חשמליות. הרעיון היה להתמודד עם טווח הנסיעה המוגבל באמצעות תשתית: הנהג יכול לטעון את הרכב, ובנסיעה ארוכה להחליף סוללה שהתרוקנה בסוללה טעונה. החברה ניסתה לחבר בין מכונית, תחנות, סוללות ומנוי שירות. ישראל ודנמרק היו שני השווקים העיקריים שבהם נפרסה הפעילות. בישראל פרסה החברה 37 תחנות החלפת סוללה, לפי כלכליסט, ובנובמבר 2013 דיווחה AP על כ-1,800 נקודות טעינה ציבוריות ועל יותר מ-1,000 מכוניות חשמליות בכבישי ישראל. מעבר לפיתוח טכנולוגיה, המיזם דרש הקמת תשתית ותפעול מתמשך עבור נהגים שכבר רכשו את המכוניות.

המודל והיקף ההשקעה

במודל החלפת הסוללות אפשר להפריד בין הבעלות על המכונית לבין השימוש בסוללה ולשלם עבור שירות הכולל אותה. בטר פלייס השקיעה ברשת טעינה ובתחנות שבהן מוחלפת הסוללה, במקום להסתמך רק על המתנה לטעינה. גלובס דיווח באפריל 2013 שמאז הקמתה גייסה החברה יותר מ-850 מיליון דולר ממשקיעים ובהם החברה לישראל, עידן עופר, HSBC, מורגן סטנלי וג׳נרל אלקטריק. עד סוף 2012 הצטברו הפסדיה ל-812 מיליון דולר. ב-2012 עמדו הכנסותיה על 7 מיליון דולר בלבד.

אבן הדרך: החמצה מהדהדת

בטר פלייס ניסתה להקים תשתית לאומית לרכב חשמלי בשנים שבהן מכוניות חשמליות היו עדיין נדירות. בדנמרק, שבה פעלה מ-2009, הושלמה עד סוף 2012 רשת ארצית של תחנות החלפה ונרשמו יותר מ-500 לקוחות, לפי תאגיד השידור הדני DR. AP תיארה את המיזם כמקור גאווה וכסמל למעמדה של ישראל כמעצמת הייטק. המכירות היו חלשות, והחברה לא הצליחה להבטיח מימון ארוך טווח. באוקטובר 2012 עזב שי אגסי את תפקיד המנכ״ל; מחליפו אוון ת׳ורנלי עזב אחרי פחות משלושה חודשים, ובראש החברה עמד בהמשך דן כהן. במאי 2013 פנתה החברה לפירוק. מנכ״ל הזרוע הדנית, ג׳וני הנסן, אמר באותו יום ל-DR שהחברה לא פגעה בתזמון הנכון, ושחברת האם לא הצליחה לגייס את המימון הדרוש.

פירוק ומכירת הנכסים

ב-28 במאי 2013 קבע בית המשפט שהחברה תופעל לזמן קצר בידי מפרקים זמניים, בהיקף מצומצם ותוך פיטורי עובדים, כדי שהמכוניות הקיימות ימשיכו לקבל שירות. עסקאות למכירת הפעילות לסאנרייז ובהמשך לנכסי הצלחה של צחי מרקור בוטלו, לפי כלכליסט. בנובמבר 2013 ביקשו המנהלים המיוחדים לאשר מכירת חלקים לקבוצות שונות בסכום כולל של 8.4 מיליון שקל, ובהם 1.2 מיליון שקל עבור רשת הטעינה, המערכות התומכות ו-42 מכוניות משומשות לג׳ינרג׳י. ב-22 בנובמבר דיווחה AP, מפי מנכ״ל ג׳ינרג׳י רן אלויה, שהחברה רכשה את יתרת הנכסים בפחות מ-450 אלף דולר. הסכומים מתייחסים לשלבים ולמכלולי נכסים שונים, ולא למחיר אחיד של בטר פלייס כולה.

המורשת

רשת הטעינה עברה לג׳ינרג׳י, שלדברי אלויה ל-AP התמקדה בהפעלת עמדות טעינה ולא בהחלפת סוללות. רעיון החלפת הסוללות שקידמה בטר פלייס המשיך להתפתח בענף הרכב. לפי גלובס, הרעיון הגיע לסין בתחילת העשור הקודם דרך בטר פלייס, שחתמה שם על הסכמים להקמת רשת תחנות, ורק בשנים מאוחרות יותר אומץ בתוכנית החומש הסינית; יצרנית הרכב הסינית NIO מפעילה כיום רשת תחנות החלפה. ב-2023 שאל כלכליסט בכותרת "אגסי צדק?", כשתחנות החלפת הסוללות חזרו לשוק העולמי. ב-2025 דיווח גלובס על הקמת תחנת החלפה ראשונה של NIO בישראל, בגלילות, באמצעות דלק מוטורס, וציין שבטר פלייס הגתה לראשונה את הרעיון והקימה כאן רשת תחנות כאלה כ-15 שנה קודם לכן. סיפורה של בטר פלייס נותר מקרה בוחן להקמת תשתית לפני שיש בסיס לקוחות רחב, לתלות ביצרנית רכב אחת ולצורך במימון ארוך טווח.