מצלמת-אבטחה מייצרת עשרים וארבע שעות של חומר ביום, וכמעט כולו ריק. כשמתרחש אירוע, מישהו צריך לשבת ולצפות — וזה בדיוק המקום שבו חקירות נתקעות. הטכנולוגיה שפיתח פרופ' שמואל פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ושעליה הוקמה BriefCam דרך חברת-המסחור יישום, פתרה את זה בדרך לא-אינטואיטיבית: במקום להריץ את הסרט מהר יותר, המערכת מזהה כל אובייקט נע בנפרד, מנתקת אותו מציר-הזמן המקורי, ומציגה עשרות אובייקטים שהופיעו בשעות שונות זה לצד זה באותה מסגרת — כשלכל אחד מוצמדת חותמת-הזמן האמיתית שלו.
התוצאה, ״תקציר-וידאו״ (video synopsis), מאפשרת לסקור שעות הקלטה בדקות. על גביה נבנתה שכבת-סינון: חיפוש לפי סוג-אובייקט, צבע, כיוון-תנועה, מהירות או שהייה באזור מסוים, כך שחוקר יכול לבקש ״כל רכב לבן שנסע לכיוון הזה בין שתיים לארבע״ ולקבל את התוצאות מיד.
במאי 2018 רכשה Canon היפנית את החברה תמורת כ-90 מיליון דולר. הטכנולוגיה פרוסה מאז ברשויות-אכיפה, בעיריות, בשדות-תעופה ובמתקנים גדולים במדינות רבות, והפכה לאחד המוצרים המזוהים ביותר עם התחום.
הצלחתה מציבה גם את הדילמה: אותו כלי שמקצר חקירה מארבעים שעות לארבעים דקות הופך גם ניטור המוני לזול ומעשי, ופריסתו בערים שונות עוררה ביקורת ציבורית על היקף המעקב. זהו מקרה מובהק של טכנולוגיה דו-שימושית — היעילות עצמה היא גם מקור השאלה הציבורית, ולא תופעת-לוואי שלה.
הערך ההנדסי כאן אינו רק בזיהוי אלא בהפרדה: כדי להציג אובייקטים משעות שונות באותה מסגרת, המערכת צריכה קודם ללמוד מהו הרקע הקבוע של הסצנה, ואז לחתוך ממנו כל גוף נע בנפרד ולהחזיק אותו כפריט עצמאי עם חותמת-הזמן שלו. הרעיון הזה פורסם כמחקר אקדמי לפני שהפך למוצר, והוא דוגמה מובהקת למחקר אוניברסיטאי ישראלי שהגיע לשוק העולמי דרך חברת-מסחור.
הטכנולוגיה גם ממחישה שינוי בתפקידה של מצלמת-האבטחה: מאמצעי-תיעוד שנצפה בדיעבד, לבסיס-נתונים שאפשר לתשאל. ברגע שאפשר לשאול שאלה ולקבל תשובה מיידית, ההקלטה מפסיקה להיות ארכיון והופכת לכלי-חיפוש.