CLAUDE.md — קובץ ההוראות הקבועות שנטען בכל שיחה ב-Claude Code

מה זה CLAUDE.md, ואיך הוא שונה מהזיכרון האוטומטי

CLAUDE.md הוא קובץ Markdown שבו מפתחים כותבים הוראות קבועות עבור סוכן הקידוד Claude Code: כללי קוד, פקודות בנייה ובדיקה, והחלטות ארכיטקטורה של הפרויקט. כל שיחה עם הכלי מתחילה בחלון הקשר נקי, בלי שום דבר מהשיחות הקודמות, כך שבלי מנגנון חיצוני כל הוראה שנאמרה בשיחה קודמת הייתה נשכחת. התיעוד הרשמי של Anthropic מתאר את תוכן הקובץ כמסר שנשלח ל-Claude בתחילת כל שיחה חדשה, כהודעת משתמש שבאה אחרי הנחיית המערכת. הוא אינו חלק מהנחיית המערכת עצמה ואינו הגדרה שנאכפת באופן טכני: Claude מתייחס להוראות בקובץ כהקשר שהוא מנסה לעקוב אחריו, לא כחסימה מובנית. לצד CLAUDE.md יש לכלי גם מנגנון שני, הקרוי זיכרון אוטומטי: הערות ש-Claude כותב לעצמו על בסיס תיקונים והעדפות שקיבל מהמשתמש, בלי שמישהו כתב אותן ביד. ההבדל בין השניים הוא בעיקר מי כותב: את CLAUDE.md כותב המפתח מראש, ואת קובצי הזיכרון האוטומטי כותב Claude עצמו תוך כדי העבודה. התיעוד הרשמי ממליץ להוסיף שורה ל-CLAUDE.md בכמה מצבים נפוצים: Claude חזר על אותה טעות פעמיים, סקירת קוד (code review) תפסה משהו ש-Claude היה צריך לדעת מהקוד הקיים, המפתח הקליד את אותה הערת תיקון בשיחה קודמת וגם בזו, או שחבר צוות חדש היה צריך את אותו הקשר כדי להתחיל לעבוד.

ארבע רמות: מדיניות ארגונית, משתמש, פרויקט ומקומי

קובץ CLAUDE.md יכול להתקיים בארבעה מיקומים, ולכל אחד מהם קהל והיקף שיתוף משלו. מדיניות ארגונית היא קובץ שארגון שלם פורס לכל העובדים, בנתיב קבוע כמו /etc/claude-code/CLAUDE.md ב-Linux, ומשמשת להפצת סטנדרטים ארגוניים או דרישות רגולציה. הוראות משתמש, ב-~/.claude/CLAUDE.md, הן קובץ אישי שחל על כל הפרויקטים של אותו משתמש, למשל העדפת סגנון קוד אישית. הוראות פרויקט, ב-./CLAUDE.md או ./.claude/CLAUDE.md, משותפות לכל הצוות דרך מערכת בקרת הגרסאות, ומכילות למשל את ארכיטקטורת הפרויקט או פקודות הבנייה. הוראות מקומיות, ב-./CLAUDE.local.md, הן קובץ אישי לפרויקט מסוים, שנועד להישאר מחוץ למערכת בקרת הגרסאות ולהכיל, למשל, כתובות שרת בדיקה פרטיות. התיעוד הרשמי קובע שהקבצים נטענים זה לצד זה ולא דורסים זה את זה: כולם מתווספים להקשר מהרחב ביותר לממוקד ביותר, כך שהוראת פרויקט מופיעה בהקשר אחרי הוראת משתמש, והוראה מקומית מופיעה אחרי שתיהן. ארגונים יכולים גם להטמיע את תוכן המדיניות הארגונית ישירות בתוך קובץ ההגדרות managed-settings.json, בלי לנהל קובץ CLAUDE.md נפרד, ואת הקובץ עצמו אפשר להפיץ למחשבי המפתחים באמצעות כלי ניהול כמו MDM או Group Policy.

איך הקובץ נטען בפועל: מהתיקייה ולמעלה, ולפי דרישה בתת-תיקיות

Claude Code טוען את CLAUDE.md ואת CLAUDE.local.md מתיקיית העבודה הנוכחית ומכל תיקייה שמעליה, כבר בעת ההפעלה. הפעלה בתוך foo/bar/, לדוגמה, טוענת גם את foo/bar/CLAUDE.md וגם את foo/CLAUDE.md. קובץ CLAUDE.md שנמצא בתת-תיקייה מתחת לתיקיית העבודה מתנהג אחרת: הוא לא נטען בהפעלה, אלא רק כש-Claude Code קורא, כותב או עורך קובץ אחר באותה תת-תיקייה, כלומר טעינה לפי דרישה ולא טעינה גורפת של כל קובץ בפרויקט. כדי לייצר קובץ ראשוני בלי לכתוב אותו מאפס, התיעוד הרשמי ממליץ להריץ את הפקודה /init: היא בודקת את בסיס הקוד ומייצרת CLAUDE.md עם פקודות בנייה, הוראות בדיקה ומוסכמות שהתגלו אוטומטית; אם קובץ כזה כבר קיים, הפקודה מציעה שיפורים במקום לדרוס אותו. התיעוד גם מציע גודל מומלץ של עד כ-200 שורות לקובץ, ומנמק שקובץ ארוך יותר צורך יותר הקשר ופוגע בעקביות שבה ההוראות מיושמות. הוראות שרלוונטיות רק לחלק מהפרויקט אפשר להעביר לקובצי כללים נפרדים בתיקיית .claude/rules/, שבהם מגדירים תנאי נתיב, כך שהם נטענים רק כש-Claude עובד על קובץ מתאים. בפרויקטים גדולים מסוג מונורפו, שבהם קבצי CLAUDE.md של צוותים אחרים עלולים להיטען אף שאינם רלוונטיים לעבודה הנוכחית, אפשר להגדיר claudeMdExcludes כדי לדלג במפורש על קבצים או תיקיות לפי נתיב, כך שלא כל קובץ הוראות שקיים בעץ התיקיות נטען בפועל.

ייבוא קבצים בעזרת @, ואישור לייבוא חיצוני

אפשר להרחיב את CLAUDE.md באמצעות תחביר ייבוא: כתיבת @ ולאחריה נתיב לקובץ אחר גורמת לתוכן של אותו קובץ להיטען אל ההקשר לצד הקובץ המקורי, עד עומק מקסימלי של ארבע קפיצות ייבוא מקוננות. התיעוד הרשמי מדגים את זה בשורה כמו See @README for project overview, שמביאה את תוכן קובץ ה-README אל ההקשר באותה שיחה. חשוב להבין שייבוא לא חוסך הקשר בפועל: קובץ מיובא נטען באותו רגע בדיוק כמו הקובץ שמייבא אותו, כך שהתועלת המרכזית היא ארגון ולא חיסכון. כאשר ייבוא בקובץ פרויקט מצביע על נתיב מחוץ לתיקיית העבודה, למשל קובץ בתיקיית הבית של המשתמש, Claude Code מציג בפעם הראשונה חלון אישור עם רשימת הקבצים, כדי להגן על המשתמש מפני קובץ שמישהו אחר הכניס לפרויקט משותף. אם המשתמש מסרב, הייבוא נשאר כבוי, והשאלה לא מוצגת שוב.

AGENTS.md: תקן משותף לכלי קוד שונים, ומתי Claude Code קורא אותו במקום

AGENTS.md הוא פורמט פתוח לקובץ הנחיות לסוכני קוד. האתר הרשמי שלו מתאר אותו כפורמט פשוט ופתוח להכוונת סוכני קוד, שפועל כמו README המיועד לסוכן ולא לאדם. לפי אותו אתר, הפורמט נוצר משילוב מאמצים של כמה חברות בתחום, בהן OpenAI Codex, Amp, Jules של Google, Cursor ו-Factory, ומנוהל כיום על ידי Agentic AI Foundation תחת Linux Foundation; מעל 60 אלף פרויקטי קוד פתוח משתמשים בו. Claude Code קורא AGENTS.md כברירת מחדל רק כאשר אין בפרויקט שום CLAUDE.md או CLAUDE.local.md בתיקיית העבודה או בתיקיות שמעליה; אם יש, הכלי קורא רק את CLAUDE.md. אפשר לשנות את ברירת המחדל הזו בהגדרה הקרויה הוראות פרויקט, כך ש-Claude Code יקרא את שני הקבצים יחד, רק את CLAUDE.md, או רק קובץ מדיניות ארגוני. פרויקט שמעדיף לשמור קובץ הנחיות אחד משותף לכמה כלים בלי לנהל שני קבצים יכול לייבא את AGENTS.md מתוך CLAUDE.md באמצעות @AGENTS.md, או ליצור קישור סימבולי בין השניים.

קבצי כלל של כלים אחרים: Cursor, Copilot, Windsurf ו-Cline

עוד לפני שהתגבש הסטנדרט המשותף AGENTS.md, וגם היום לצדו, לכלי קידוד שונים יש קבצי הנחיות משלהם, בפורמט ובמיקום שונים. Cursor שומר כללים ב-.cursor/rules/ או בקובץ ישן יותר בשם .cursorrules; GitHub Copilot קורא הנחיות מקובץ .github/copilot-instructions.md; Windsurf שומר אותן ב-.windsurf/rules/ או ב-.windsurfrules; ו-Cline שומר אותן ב-.clinerules. התיעוד הרשמי של Claude Code מציין שהפעלת הפקודה /init קוראת את קבצי Cursor ו-Copilot האלה (ובמצב ההתקנה האינטראקטיבי החדש גם את קבצי Windsurf ו-Cline) ומשלבת חלקים רלוונטיים מהם בתוך CLAUDE.md שהיא מייצרת, כך שפרויקט שעבר קודם דרך כלי אחר לא צריך להתחיל לכתוב הנחיות מאפס. פיצול הקבצים הזה הוא בדיוק הבעיה ש-AGENTS.md נועד לפתור: במקום קובץ נפרד לכל כלי, קובץ אחד משותף, שכלים נפוצים רבים, בהם Cursor, Windsurf והסוכן של GitHub Copilot, כבר תומכים בו.

שרידות אחרי דחיסת שיחה, וביקורת הוראות עם /doctor

כשחלון ההקשר של השיחה מתמלא, Claude Code מפעיל דחיסה (compaction): הכלי מסכם את השיחה כדי לפנות מקום. התיעוד הרשמי מבטיח שהדחיסה לא מוחקת את CLAUDE.md שבשורש הפרויקט: אחרי דחיסה הכלי קורא אותו מחדש מהדיסק ומזריק אותו שוב להקשר, ואילו הוראה שנאמרה רק בתוך השיחה עצמה, ולא נכתבה בקובץ, עלולה ללכת לאיבוד בתהליך. קבצי CLAUDE.md בתת-תיקיות וקובצי כללים עם תנאי נתיב נטענים מחדש גם הם, אבל רק לפי דרישה, כמו בטעינה הראשונית. כדי לבדוק אם ההוראות עצמן סותרות זו את זו או מתייחסות לקבצים ולפקודות שכבר לא קיימים, התיעוד הרשמי ממליץ להריץ את הפקודה /doctor prompt-audit: היא סורקת את CLAUDE.md, את CLAUDE.local.md ואת AGENTS.md, ומחזירה דוח של ממצאים והצעות תיקון בלי לשנות שום דבר בפועל עד שהמשתמש מבקש ליישם אותן. בהרצות אוטומטיות שלא צריכות הקשר מותאם אישית, כמו ב-CI, אפשר להפעיל את הכלי במצב הקרוי bare, שמדלג על טעינת CLAUDE.md, הזיכרון האוטומטי, ה-hooks והתוספים, כדי להבטיח תוצאה אחידה בכל הרצה.