פוסט Usenet ורישיון-הביניים המסחרי-המוגבל, אוגוסט–ספטמבר 1991
ב-25 באוגוסט 1991 פרסם לינוס טורבאלדס, אז בן 21 וסטודנט למדעי-המחשב באוניברסיטת הלסינקי, הודעה בקבוצת-הדיון comp.os.minix ב-Usenet, ובה סיפר שהוא כותב "מערכת-הפעלה (חינם), רק כתחביב, לא תהיה גדולה ומקצועית כמו GNU". שלושה שבועות אחר-כך, ב-17 בספטמבר 1991, שחרר בפועל לציבור את הגרסה הראשונה, 0.01 — תחת רישיון-ביניים שכתב בעצמו, שאסר במפורש הפצה בתשלום: "אסור להפיץ תוכנה זו בתשלום, אפילו לא עלות-'טיפול' בלבד".
המעבר לרישיון GNU GPL, ינואר–פברואר 1992
לינוקס עצמו הוא רק גרעין (kernel) — הרכיב שמתווך ישירות בין חומרת-המחשב לתוכנה שרצה עליו, ולא מערכת-הפעלה שלמה בפני עצמה. ההחלטה לעבור לרישיון-חופשי הבשילה אחרי שטורבאלדס האזין בסתיו 1991 להרצאה של ריצ'רד סטולמן עצמו: הוא הודיע על הכוונה לעבור לרישיון ה-GNU GPL בהערות-השחרור של גרסה 0.12, ב-5 בינואר 1992, והמעבר נכנס לתוקף רשמית ב-1 בפברואר 1992; הגרסה הראשונה שיצאה במלואה תחת ה-GPL, 0.95, פורסמה ב-7 במרץ 1992. המעבר איפשר לשלב את הגרעין עם כלי-GNU החופשיים הקיימים של סטולמן ולהרכיב מהם יחד מערכת-הפעלה חופשית ומלאה — פירוט על אותו שילוב מופיע בערך GNU.
אבני-דרך בגרסאות הגרעין: מ-1.0 (1994) ל-6.0 (2022)
גרסה 1.0, שהוכרזה בשלה דיה לשימוש רחב, יצאה ב-1994. גרסה 2.0, מ-1996, הוסיפה תמיכה בריבוי-מעבדים סימטרי (SMP) — היכולת להריץ את הגרעין על יותר ממעבד אחד בו-זמנית. הגרסאות 2.2 (1999), 2.4 (2001) ו-2.6 (2003) המשיכו להרחיב תמיכת-חומרה וביצועים. מ-2004 ועד 2011 המשיך הגרעין להתפתח תחת מספור 2.6.x בלבד, ואז עבר למספור 3.0 ב-2011, ומאז המשיך בגרסאות 4.0 (2015), 5.0 (2019) ו-6.0 (2022).
הפצות (Distributions): אובונטו, דביאן, פדורה ואנדרואיד
"הפצת-לינוקס" (distribution) היא חבילה שלמה שנבנית סביב הגרעין — דוגמת אובונטו, דביאן, פדורה או Red Hat Enterprise Linux — הכוללת גם כלי-GNU, מנהל-חבילות וסביבת-משתמש. גם מערכת-ההפעלה אנדרואיד, הנפוצה ביותר בסמארטפונים בעולם, בנויה על גרעין-לינוקס, אף שהיא אינה משתמשת ברוב כלי-GNU ונחשבת בעצם ל"הפצה" שונה בתכלית מבחינת עיצוב.
איך מתפתח הגרעין היום: קצב-שחרור וה"דיקטטור הטוב-לב"
טורבאלדס עדיין משמש "דיקטטור-טוב-לב-לכל-החיים" (BDFL) של פרויקט-הגרעין ומנחה את פיתוחו, בעוד גרג קרוה-הרטמן (Greg Kroah-Hartman) מוביל את ענף-הגרסאות-היציבות. לפי kernel.org, קצב-הפיתוח קבוע: אחרי כל גרסה ראשית נפתח "חלון-מיזוג" (merge window) בן שבועיים שבו נכנסים לגרעין כל הפיצ'רים החדשים, ולאחריו שבעה שבועות של תיקוני-באגים וייצוב עם "גרסאות-מועמדות" (release candidates) שבועיות — כך שגרסת-גרעין ראשית חדשה יוצאת בממוצע כל 9–10 שבועות.
מריץ את רוב האינטרנט: שרתים, ענן וסופר-מחשבים
לפי מדד W3Techs שצוטט ב-ZDNet ב-2024, כ-96.3% מתוך מיליון-האתרים המובילים ברשת רצים על לינוקס; נכון לנובמבר 2017 רץ לינוקס על כל 500 הסופר-מחשבים המהירים בעולם (TOP500), ולפי נתוני 2024 הוא מריץ גם לפחות 80% מעומסי-הענן הציבורי — כולל תשתיות-הענן שעליהן מאומנים ורצים רוב מודלי-הבינה-המלאכותית הגדולים כיום. בשוק מחשבי-השולחן, לעומת זאת, נותר לינוקס שחקן שולי יחסית: כ-4.3% בלבד משוק מערכות-ההפעלה השולחניות, לפי StatCounter מאוקטובר 2024.
המחלוקת סביב השם: לינוקס מול GNU/לינוקס
קרן התוכנה החופשית (FSF), בראשות ריצ'רד סטולמן, מעדיפה את השם "GNU/לינוקס" בהתייחסה למערכת-ההפעלה בכללותה, בטענה שהפצות-לינוקס הן למעשה גרסאות של מערכת-ההפעלה GNU שסטולמן יזם כבר ב-1983 — ושהגרעין של טורבאלדס הוא רק אחד ממרכיביה. השם הזה נותר שנוי-במחלוקת: רוב כלי-התקשורת והשימוש הרגיל ממשיכים לכנות את משפחת מערכות-ההפעלה הזו פשוט "לינוקס", בלי ה-GNU בשם.
קרן לינוקס (Linux Foundation)
ב-2007 הוקמה קרן לינוקס מאיחוד שני גופים קודמים — Free Standards Group ו-Open Source Development Labs — גוף ללא-כוונת-רווח שממן, בין השאר, את טורבאלדס עצמו כ"עמית" (fellow) המוקדש כל-כולו לפיתוח הגרעין, ומאז התרחב הרבה מעבר ללינוקס עצמו לכתובת-גג לפרויקטי-קוד-פתוח נוספים בתחומי הענן והבינה-המלאכותית.