התאריך והאירוע
ב-25 בפברואר 2025 — היום האחרון של תקופת-ההיוועצות הציבורית של ממשלת בריטניה בנושא זכויות-יוצרים ובינה מלאכותית — פרסם ארגון-הגג של מו״לי-החדשות הבריטיים, News Media Association (NMA), את מסע Make It Fair. לדברי NMA, באותו יום הריצו מותגי-חדשות אזוריים וארציים כאחד את אותה עטיפה ואת אותה השתלטות על עמוד-הבית. אתר Press Gazette תיאר זאת כ"כמעט כל כותר יומי בבריטניה" שהריץ את אותו מסר באותו יום — לא ממש כל העיתונות, כפי שנרשם לעיתים, אלא הרוב המכריע שלה בבת-אחת. כותרים שבדרך-כלל מתחרים זה בזה על תשומת-לב הקוראים הריצו יחד את אותו מסר בו-זמנית, ובכך הקפיאו לרגע את התחרות העסקית הרגילה ביניהם לטובת מסר משותף אחד.
מה כתוב על העטיפה
נוסח העטיפה המשותפת היה, בתרגום מהמקור: "Make It Fair: הממשלה רוצה לשנות את חוקי בריטניה כדי להיטיב עם פלטפורמות-הטכנולוגיה הגדולות, כך שיוכלו להשתמש בתוכן היצירתי הבריטי כדי להפעיל את מודלי-הבינה-המלאכותית שלהן בלי הרשאה ובלי תשלום. הבה נגן על תעשיות היצירה — זה רק הוגן". מנכ״ל NMA, אואן מרדית' (Owen Meredith), אמר בהשקת המסע שלבריטניה "כבר יש חוקי-זכויות-יוצרים ברמת-זהב", ושהדבר היחיד הדרוש הוא לאשר שהם חלים גם על AI ולחייב חובת-גילוי שתאפשר ליוצרים לדעת מתי משתמשים בתוכנם; לדבריו, הצעת הממשלה "מציעה להחליש את החוק ולמעשה להפוך את גניבת התוכן לחוקית". שבועונים אמורים היו להריץ את המסע לאורך השבוע שלאחר מכן, ולקרוא לציבור הבריטי לכתוב לחברי-הפרלמנט שלו בתמיכה בתעשיות היצירה ובדרישה להגנות חזקות יותר.
לא רק עיתונות: כל תעשיית היצירה
בניגוד לתיאור הראשוני של האירוע כמסע עיתונאי גרידא, NMA הדגיש שהתעשיות היצירתיות של בריטניה תורמות יחד יותר מ-120 מיליארד ליש"ט לשנה לכלכלה, וכוללות עיתונאים, סופרים, מעצבים, מוזיקאים ויוצרי-סרטים. באותו יום ממש השיק המלחין אד ניוטון-רקס (Ed Newton-Rex) זרוע מקבילה במוזיקה: 1,000 מוזיקאים בריטים פרסמו יחד אלבום — הקלטות של אולפני-הקלטה ריקים — כדי להתריע מפני עתיד שבו "אולפנים ריקים" יהפכו לנורמה, אם הממשלה לא תשנה כיוון. בין התומכים בשמם שציין NMA: אלטון ג'ון, פול מקרטני, הסופרת קייט מוס (Kate Mosse, מחברת "המבוך"), פלומה פיית׳ ודואה ליפה.
מה בדיוק הציעה הממשלה
ההיוועצות שהמסע יצא נגדה נפתחה בדצמבר 2024, תחת הכותרת "זכויות-יוצרים ובינה מלאכותית", והציעה חריג רחב-היקף לכריית-טקסט-ונתונים בסגנון האיחוד האירופי לצורך אימון מודלים — חריג שהיה חל מראש על כל תוכן, אלא אם בעל-הזכויות נוקט צעד יזום כדי "לצאת" ממנו ולשמור על זכויותיו במפורש. ב-18 במרץ 2026 פרסמה הממשלה דוח והערכת-השפעה כלכלית שקבע כי האפשרות שהייתה מועדפת עליה "אינה עוד" חריג רחב עם אפשרות-יציאה, וכי בשלב זה תעדיף להתבסס על הסכמי-רישוי ענפיים שיתפתחו מעצמם, ולעקוב אחר ההתפתחויות בעולם לפני חקיקה נוספת.
ביקורת: לא כולם הסכימו
המסע לא עבר בלי עוררין. ביום השקתו ממש פרסם העיתונאי גורדון יאנג (Gordon Young) ב-The Drum טור-דעה שטען שהתעשיות היצירתיות "נוהגות מסורתית להתנגד לשינוי טכנולוגי לפני שהן מאמצות אותו בסופו של דבר", ושהממשלה מהמרת אסטרטגית שטיפוח AI בבריטניה ייצור בטווח הארוך יותר הזדמנויות ליוצרים, לא פחות; לדבריו, "היאחזות בעבר לא מצילה תעשיות — היא הורגת אותן", ואם המגזר היצירתי רוצה להישאר בחזית התרבות עליו להסתגל, לא רק לדרוש הגנות. יש לזכור גם שמסע שמדבר בשם "תעשיית היצירה" אינו בהכרח משקף את מי שעובד בה בפועל: הערך עסקאות רישוי תוכן לאימון מביא ממצא נפרד, מסקר מרכז CREATe, שלפיו 7 אחוזים בלבד מן העיתונאים הפרילנסרים בבריטניה שעיתונות היא עיסוקם העיקרי קיבלו אי-פעם תשלום מכספי הרישוי שכן נחתמים.