פלדה אמיתית (Real Steel)

התפתחות הפרויקט: מדרימוורקס לשון לוי

דרימוורקס רכשה ב-2003 (או 2005, לפי מקורות שונים המצוטטים בוויקיפדיה האנגלית) את התסריט המקורי שכתב דן גילרוי, המבוסס על הסיפור הקצר "פלדה" מאת ריצ'רד מתיסון, תמורת 850,000 דולר. כשדרימוורקס נפרדה מפרמאונט ב-2008, היה זה אחד מ-17 פרויקטים שלקחה עימה. הבמאי פיטר ברג הביע עניין באמצע 2009 אך לא המשיך בפרויקט. שון לוי הצטרף בספטמבר 2009, ויו ג'קמן נחתם בנובמבר אותה שנה תמורת 9 מיליון דולר; סטיבן ספילברג וסטייסי סניידר אישרו את ההפקה בנובמבר 2009. לוי עצמו תיאר את רעיון הסרט כ"הנחת מוצא מטורפת", אך האמין שבתסריט יש "דרמה ספורטיבית הומניסטית ממש". הצילומים החלו ב-7 ביוני 2010.

העלילה: קרבות רובוטים, חובות ובן שלא הכיר

עלילת הסרט מתרחשת ב-2020, בעולם שבו קרבות אגרוף בין רובוטים בשליטת בני אדם, בליגת ⁦World Robot Boxing⁩ (⁦WRB⁩), החליפו את האגרוף האנושי כספורט ההמונים המרכזי. צ'רלי קנטון (⁦Hugh Jackman⁩) הוא מתאגרף לשעבר השקוע בחובות הימורים. לאחר מות אמו של בנו מקס (⁦Dakota Goyo⁩), שאותו לא ראה מאז לידתו, צ'רלי נשאר עם הילד לשלושה חודשים. יחד הם מוצאים ומשקמים רובוט קרבות מיושן שהושלך לגרוטאות, בשם אטום, ומנסים להחזיר אותו — ואת צ'רלי — לזירה.

"פונקציית צל": הרובוט שמעתיק תנועות אדם

מה שמייחד את אטום מכל רובוטי הקרבות האחרים בעלילה הוא תוכנת "פונקציית צל" (⁦shadow function⁩) שמעתיקה ומשכפלת את תנועותיו של מי שעומד מולו. מקס מחבר לאטום את מנגנון פקודות הקול של רובוט אחר, ⁦Noisy Boy⁩, כך שאפשר לשלוט באטום בקול. אבל בקרב האחרון מנגנון פקודות הקול ניזוק, וצ'רלי נאלץ להפעיל את פונקציית הצל ולהכתיב לאטום את תנועותיו שלו, תנועה אחר תנועה, כאילו הרובוט הוא בבואתו בזירה.

המסכה של אטום: למה פניו מכוסות

מעצב ההפקה טום מאייר עיצב את אטום בכוונה כך שייראה אנושי יותר משאר רובוטי הקרב, ויתפקד כ"אדם מן השורה" (⁦everyman⁩) שקל להזדהות עימו. מסכת הסיוף שעל פניו נועדה להסתיר את זהותו, כך שהצופה יתאמץ יותר כדי "לקרוא" אותו. המפיק הבכיר רוברט זמקיס תיאר את תפקיד המסכה כך: היא "הפכה למסך שעליו אנחנו יכולים להקרין על פני אטום את מה שאנחנו רוצים". זה בדיוק האופן שבו הקהל, ולא רק מקס בעלילה, מייחס לרובוט מחשבות ורגשות בלי שום הוכחה שהוא אכן חווה אותם.

איך נבנו רובוטי הקרב לצילומים

לצילומי הסרט נבנו 26.5 רובוטים פיזיים (לא ממוחשבים). את הרובוטים בנה אולפן ⁦Legacy Effects⁩, ממשיכו של אולפן האפקטים של סטן ווינסטון, על פי עיצוביו של מאייר, עם צווארים הידראוליים וידיים שהופעלו בשלט רחוק. בסצנות הקרב השתמשה ההפקה בטכנולוגיית ⁦simulcam⁩, שפותחה לסרט ⁦Avatar⁩: היא המירה בזמן אמת קרבות של שחקנים אמיתיים לקרבות של רובוטים ממוחשבים. שוגר ריי לאונרד, חבר היכל התהילה של האגרוף, ייעץ לצוות בסצנות הקרב ואף אימן את ג'קמן באגרוף לקראת הצילומים.

קבלת הפנים אצל המבקרים ובקופות

הסרט התקבל בביקורות מעורבות: 60% מהביקורות באתר ⁦Rotten Tomatoes⁩ (233 ביקורות) היו חיוביות, בציון ממוצע של 5.91 מתוך 10, ובמטאקריטיק עמד על 56 מתוך 100. המבקר רוג'ר אברט נתן לו 3 כוכבים מתוך 4, וכתב שיש לסרט דמויות ש"חשוב מי הן". הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לאפקטים חזותיים בטקס האוסקר ה-84. ברחבי העולם הכניס כ-299.3 מיליון דולר (85.5 מיליון בצפון אמריקה, 213.8 מיליון בשאר העולם), מול תקציב של 110 מיליון דולר; בסוף שבוע הפתיחה הכניס בצפון אמריקה 27.3 מיליון דולר.

"למידה מהדגמה": המקבילה הממשית לפונקציית הצל

לפונקציית הצל הבדיונית יש מקבילה ממשית בתחום הרובוטיקה: ⁦learning from demonstration⁩, שיטה שבה רובוט לומד משימה מצפייה בתנועותיו של אדם ולא רק מתכנות מראש. אתר החדשות האוסטרלי ⁦SBS⁩ כתב על הסרט שבמצב צל "אטום מסוגל להעתיק את תנועות בעליו האנושי". האתר ציטט את חוקרת הרובוטיקה סוניה צ'רנובה מ-⁦Worcester Polytechnic Institute⁩, שאמרה: "לא סביר שמהנדסים במפעל יוכלו לחזות ולתכנת מראש כל יכולת שימושית" — ולכן "משתמשים צריכים את היכולת להרחיב את יכולות הרובוט על ידי כך שילמדו אותו". זה בדיוק העיקרון שמפעיל את אטום. לפי אותו אתר, חיישן ⁦Kinect⁩ היה כלי מועיל ללמידה מהדגמה, מפני שהוא יכול למפות תנועות של בני אדם ולהעביר אותן לרובוט.