דלג לתוכן

Scaling Laws (חוקי-קנה-מידה)

הגדרה

חוקי-קנה-מידה (Scaling Laws) הם קשרים אמפיריים שמתארים איך ביצועי מודל-שפה משתפרים בצורה צפויה עם גידול בגודל-המודל, בכמות נתוני-האימון ובחישוב — ומחלוקת מרכזית בתחום, בין קפלן (2020) לצ'ינצ'ילה/הופמן (2022), נסבה סביב היחס האופטימלי ביניהם.

💡 דוגמה

ככל שמגדילים את המודל, את כמות הטקסט ואת כוח המחשוב, התוצאות משתפרות בצורה צפויה. לכן החברות בונות מודלים גדולים יותר ויותר.

שלוש תיבות קלט מימין עם חצים לתיבת האובדן (מודגשת); מתחת שני כרטיסים: קפלן וצ'ינצ'ילה. הטקסט בתמונה: חוקי קנה מידה (Scaling Laws) | גודל המודל (פרמטרים) | כמות נתוני האימון | כמות החישוב | האובדן (Loss) יורד באופן צפוי, לפי חוק חזקה | קפלן (OpenAI, 2020) | להגדיל בעיקר את המודל, פחות את הנתונים | צ'ינצ'ילה (DeepMind, 2022) | מודל ונתונים באותו קצב: מכפילים מודל, מכפילים טוקנים | המודל Chinchilla, בן 70 מיליארד פרמטרים ו-1.4 טריליון טוקנים, עקף את Gopher בן 280 מיליארד
שלושה משאבים משפיעים על ביצועי המודל באופן צפוי. המחלוקת בין קפלן לצ'ינצ'ילה נסבה על היחס הנכון בין גודל המודל לכמות הנתונים.תרשים מקורי של Wiki-AI · לחצו על התרשים להגדלה

מהם חוקי-קנה-מידה, ולמה זה חשוב

חוקי-קנה-מידה (Scaling Laws) הם קשרים אמפיריים בין שלושה משתנים שמעצבים כל תהליך-אימון של מודל-שפה גדול: גודל המודל (מספר הפרמטרים), כמות נתוני-האימון, וכמות החישוב שהושקעה. המחקר שקבע את המונח, "Scaling Laws for Neural Language Models" מבית OpenAI (ינואר 2020, בהובלת ג'רד קפלן — Jared Kaplan), מצא ש"האובדן [Loss — מידת-הטעות הממוצעת של המודל] משתנה כחוק-חזקה עם גודל-המודל, גודל-מערך-הנתונים וכמות-החישוב המושקעת באימון, כאשר חלק מהמגמות משתרעות על פני יותר משבעה סדרי-גודל". הממצא הזה הפך את תכנון-אימון-המודלים מניסוי-וטעייה יקר לכלי-תחזית: אפשר להעריך מראש כמה ביצועים לצפות ממודל בגודל נתון, לפני שמשקיעים בו את משאבי-החישוב היקרים.

קפלן ועמיתיו, 2020: מודלים ענקיים, נתונים צנועים יחסית

מסקנתו המעשית של מאמר קפלן הייתה חדה: "מודלים גדולים יעילים משמעותית יותר מבחינת-דוגמאות, כך שאימון יעיל-חישובית-אופטימלית כולל אימון מודלים גדולים-מאוד על כמות נתונים צנועה יחסית, ועצירה משמעותית לפני התכנסות מלאה". במונחי-הנוסחה שהציעו: כאשר תקציב-חישוב נתון (C) גדל, גודל-המודל האופטימלי גדל בערך לפי C בחזקת 0.73, וכמות-הנתונים לפי C בחזקת 0.27 בלבד — כלומר גודל-המודל אמור לגדול הרבה יותר מהר מכמות-הנתונים. ההנחיה הזו הנחתה בפועל את תכנון מודלים כמו GPT-3 (175 מיליארד פרמטרים), שהמשיכו את ההיגיון הזה: ככל שהמודל גדול יותר, כך ייטב, גם אם כמות-הנתונים לא גדלה באותו קצב.

Chinchilla, 2022: היחס האמיתי — שווה בשווה

שנתיים מאוחר יותר, מאמר "Training Compute-Optimal Large Language Models" מבית Google DeepMind (מרץ 2022, בהובלת ג'ורדן הופמן — Jordan Hoffmann) אימן למעלה מ-400 מודלים בגדלים ובכמויות-נתונים שונות כדי לבדוק את הממצא מחדש, והגיע למסקנה הפוכה: גודל-המודל וכמות-הנתונים צריכים לגדול באותו הקצב בדיוק — "עבור כל הכפלה של גודל-המודל, יש להכפיל גם את כמות-טוקני-האימון". ההדגמה המעשית לכך היא המודל Chinchilla עצמו (ראו הערך הנפרד chinchilla) — 70 מיליארד פרמטרים בלבד, שאומן על 1.4 טריליון טוקנים, ועקף באופן עקבי ומובהק מודלים גדולים ממנו פי-כמה, כולל Gopher (280 מיליארד פרמטרים) ואף GPT-3 (175 מיליארד). לפי חוקי-Chinchilla, רוב מודלי-הדגל שקדמו לו היו, במילות המאמר, "תת-מאומנים באופן משמעותי" — גדולים מדי ביחס לכמות הנתונים שראו.

למה שני המחקרים סתרו זה את זה

המחלוקת בין שני חוקי-קנה-המידה אינה רק תוצאה של נתונים שונים, אלא נבעה בעיקר משיטה: לפי ניתוחים מאוחרים יותר, קפלן ועמיתיו לא ספרו את הפרמטרים בשכבת-ההטמעה (Embedding Layer) של המודל — מה שמטה את המקדמים כלפי-מעלה במיוחד במודלים קטנים — ובחנו טווח-גדלים קטן יותר ממה שקבוצת-Chinchilla בדקה מאוחר יותר. בנוסף, לוח-החימום (Warmup Schedule) ששימש את קפלן היה ארוך מדי עבור מודלים קטנים, מה שגרם להם להיראות פחות יעילים ממה שהם באמת, וההיפר-פרמטרים לא כוונו במלואם. הפער הזה ממחיש עיקרון חשוב: חוק-קנה-מידה תקף בגבולות התנאים שבהם נמדד, לא כאמת מתמטית מוחלטת ובלתי-תלויה בשיטת-המדידה.

ההשפעה על התעשייה, והגבול של החוקים

מאז 2022, "Chinchilla-optimal" הפך לנקודת-ייחוס סטנדרטית בתכנון-אימון: מודלים כמו LLaMA של Meta ו-PaLM 2 של Google מזכירים אותו במפורש בהשוואה למודלי-הענק שקדמו לו. חוקי קנה-המידה גם עומדים בבסיס הוויכוח על יכולות מתהוות (Emergent Abilities) — עד כמה אפשר לחזות מראש מתי מודל "יקפוץ" ביכולת חדשה — ומספקים ביסוס אמפירי-כמותי לטענה האיכותית של "הלקח המר" (The Bitter Lesson) של ריצ'רד סאטון: ששיטות כלליות שמנצלות עוד ועוד חישוב מנצחות בטווח הארוך הנדסת-ידע ספציפית-לתחום. עם זאת, החוקים הם אקסטרפולציה אמפירית, לא חוק-טבע מובטח — הם מניחים המשך זמינות של נתוני-אימון איכותיים בכמויות גדלות, הנחה שכבר נתקלת במגבלות בפועל ככל שספריית-הטקסט האנושי-הזמין מתקרבת למיצוי.

מעבר ל-Chinchilla: כשעלות-ההרצה חשובה יותר מעלות-האימון

היחס האופטימלי של Chinchilla מתעלם במכוון מגורם אחד: עלות-ההרצה (Inference) של המודל אחרי האימון, על-פני מיליוני שאילתות-משתמשים בפועל. מאמר "Beyond Chinchilla-Optimal: Accounting for Inference in Language Model Scaling Laws" (דצמבר 2023, הובלת ניקיל סרדנה — Nikhil Sardana) הראה שכאשר צפוי ביקוש-הרצה גדול, כדאי לאמן מודל קטן-יותר על נתונים רבים-הרבה-יותר מהיחס-האופטימלי של Chinchilla — כלומר "לאמן מודלים קטנים-יותר ולמשך-זמן-ארוך-יותר מהיחס האופטימלי של Chinchilla". Meta יישמה בפועל עיקרון דומה במודל LLaMA 3: לפי הבלוג הרשמי שלה, "הן המודל בן 8 מיליארד הפרמטרים והן המודל בן 70 מיליארד המשיכו להשתפר בצורה לוגריתמית-ליניארית גם אחרי אימון על עד 15 טריליון טוקנים" — עד כשני סדרי-גודל יותר מהיחס-הכמותי ש-Chinchilla היה ממליץ עליו עבור מודל בגודל כזה. כלומר: חוקי-קנה-המידה עדיין תקפים ככלי-תחזית, אבל היחס ה"אופטימלי" עצמו תלוי-מטרה — אופטימלי-לאימון אינו זהה לאופטימלי-לפריסה בקנה-מידה עולמי.

📬 הגיליון השבועי של Wiki-AI

פעם בשבוע, ביום ראשון: שלושת הדברים החשובים שקרו בעולם הבינה המלאכותית, בעברית פשוטה, וערכים חדשים באנציקלופדיה. לגיליונות

שני חוקי קנה-המידה המרכזיים — Kaplan (2020) מול Chinchilla (2022)
Kaplan et al., 2020Hoffmann et al. (Chinchilla), 2022
היחס המומלץ בין גודל-מודל לנתוני-אימוןגודל-המודל גדל הרבה יותר מהר מהנתונים (N∝C^0.73, D∝C^0.27)שני הגורמים גדלים באותו קצב (N∝C^0.5, D∝C^0.5)
ההמלצה המעשיתמודל ענק, פחות נתונים, לעצור לפני התכנסות מלאהמודל קטן-יותר יחסית, הרבה יותר נתונים, עד התכנסות
מודל-דוגמה שיושם לפי הכללGPT-3 (175 מיליארד פרמטרים)Chinchilla (70 מיליארד פרמטרים, 1.4 טריליון טוקנים)

שאלות נפוצות ❓

מה ההבדל בין חוקי-קנה-המידה לבין Chinchilla?

Chinchilla הוא מודל-שפה ספציפי מ-2022 שהדגים בפועל את חוק-קנה-המידה שקבוצת Hoffmann גילתה; חוקי-קנה-המידה עצמם הם התופעה הכללית, לא מודל מסוים.

האם קפלן טעה?

לא בדיוק — התוצאות שלו היו נכונות בתנאי-הניסוי שבהם נמדדו, אבל כללו הטיות מתודולוגיות (ספירת-פרמטרים, לוח-חימום) שהובילו למסקנה שגויה לגבי היחס האופטימלי.

האם אפשר להגדיל מודל לנצח לפי חוקי-קנה-המידה?

לא בפועל — הגידול מוגבל בכמות נתוני-האימון האיכותיים הזמינים ובעלות-החישוב, ושני הגורמים האלה כבר מתחילים להיות צוואר-בקבוק אמיתי.

מה הקשר ליכולות מתהוות?

חלק מהוויכוח על יכולות מתהוות נסוב סביב השאלה אם חוקי-קנה-המידה — שמנבאים שיפור הדרגתי וחלק — מתיישבים עם דיווחים על קפיצות-יכולת פתאומיות, או שהקפיצות הן תוצר-לוואי של אופן-המדידה בלבד.

האם יש רק יחס-אופטימלי אחד בין גודל-מודל לנתונים?

לא — Chinchilla אופטימלי לעלות-אימון בלבד; כשצפוי ביקוש-הרצה גדול (כמו במודל שמופעל על-ידי מיליוני משתמשים), משתלם לאמן מודל קטן-יותר על הרבה יותר נתונים ממה שChinchilla היה ממליץ, בדיוק מה שMeta עשתה ב-LLaMA 3.

שתפו:וואטסאפטלגרם

מצאתם טעות בערך, או שיש לכם מקור שכדאי להוסיף? כתבו לנו