הצהרה שהציבה את הרף
ב-14 במרץ 2018 פרסמו הפדרציה העולמית של החירשים והאגודה העולמית של מתורגמני שפת-סימנים הצהרה משותפת על אווטארים מסמנים. שלוש קביעות בה חוזרות בדיון עד היום. הראשונה: שפות סימנים הן שפות מלאות עם מבנים מורכבים משלהן, ולכן "תרגום מדויק של מילה לסימן אינו אפשרי", מפני שכל תרגום חייב להביא בחשבון הקשר ונורמות תרבותיות. השנייה: הפער באיכות הלשונית בין בני-אדם לאווטארים הוא הסיבה שהארגונים מזהירים מפני שימוש באווטארים כתחליף למסמן אנושי — ובאותה נשימה הם כותבים שהטכנולוגיה התקדמה ו"מציעה פוטנציאל ממשי לשימוש רחב יותר באווטארים מסמנים", אך המוצרים הממוחשבים אינם עולים על האיכות והמיומנות הטבעיות של מתורגמנים ומתרגמים מוסמכים. השלישית: "עד היום, תרגומי מכונה טרם הצליחו לחקות את היכולת האנושית ליצור פרשנות חיה".
למה זה קשה יותר משנדמה
נייר-עמדה מ-2021 בשם "המיתוס של אווטארים מסמנים", שכתבו שנים-עשר חוקרים, ובראש רשימת המחברים רוזלי וולף וג'ון מקדונלד, מסביר מדוע ההנחה שאפשר פשוט להרחיב תרגום מכונה לשפות סימנים שגויה. הצגת שפת סימנים דורשת דיוק פיזי ולא רק כוח הבעה: לדמות מצוירת מספיקות שלוש אצבעות, אבל שלוש אצבעות אינן מספיקות כדי להבחין בין האות W לספרה 4 באיות באצבעות. גם הבעות הפנים באנימציה רגילה נמוכות באיכותן ממה שנדרש כדי שסימן ייקרא. המאמר מוסיף את הצד החברתי: הטכנולוגיה "נתפסת פעמים רבות כתחבולה להחליף מתורגמנים אנושיים, או אפילו כניכוס תרבותי בידי חוקרים שומעים ברובם, שלא תמיד יש להם ידע לשוני בשפות האלה".
השאלה האמיתית היא מי מחליט
הציטוט שמנסח זאת חד מגיע מנייר-עמדה של הפדרציה העולמית של החירשים משנת 2014, המובא באותו מאמר: הפדרציה רואה בהדרת קהילת החירשים וארגוניה הלאומיים מעבודה על שפת סימנים הפרה של זכויות האדם הלשוניות של חירשים, ו"החלטות בעניין שפות סימנים צריכות תמיד להישאר בתוך הקהילה הלשונית — במקרה זה, אנשים חירשים". גם בכנס CHI ב-2023 פרסם רובין אנג'ליני תקציר מורחב שמעמיד זו מול זו את עמדות הטכנולוגים ואת עמדות הפעילים בשאלה הזאת.
מה השתנה מאז: SignGPT
ב-20 בינואר 2025 הודיעה אוניברסיטת סארי על מיזם SignGPT, שקיבל 8.45 מיליון ליש"ט ממועצת המחקר ההנדסי והפיזיקלי הבריטית. המיזם, בן חמש שנים, אמור לבנות מודל-שפה גדול שיתרגם בין שפה מדוברת לשפת סימנים פוטו-ריאליסטית ובחזרה, וסארי פועלת בו לצד אוניברסיטת אוקספורד, מרכז המחקר לחירשות, קוגניציה ושפה באוניברסיטת קולג' לונדון, וגורמים מובילים מקהילת החירשים. השינוי אינו רק בכסף אלא במבנה: פרופסור קירסי קורמייה מ-UCL אומרת שרוב העבודה בטכנולוגיית שפת סימנים נעשית בידי חוקרים שאין להם הבנה כיצד שפות סימנים פועלות ואין להם ניסיון חיים של חירשות, ושהמיזם הזה יאפשר יצירה ופיתוח משותפים ובניית כושר מחקרי בקרב חוקרים חירשים כדי שיובילו את התחום בעתיד. פרופסור ריצ'רד באודן מסארי מדגיש שהמיזם "אינו עוסק בהחלפת בני-אדם", אלא בכך שקהילת החירשים לא תישאר מאחור בזמן המהפכה הזאת.
הצד הישראלי, והטיעון שמניע את השוק
ב-28 באוקטובר 2025 הודיעה חברת נגיש הישראלית, שמפתחת פתרונות תקשורת מבוססי בינה מלאכותית לחירשים ולכבדי שמיעה, על רכישת Sign.mt השווייצרית, שפיתחה טכנולוגיה לזיהוי ולתרגום שפת סימנים; מייסד Sign.mt, ד"ר עמית מור יוסף, הצטרף לנגיש כראש תחום המחקר. הנימוק שהחברה מציגה הוא הפער בין הביקוש למתורגמנים להיצע: לדבריה חיים בארצות הברית יותר מ-44 מיליון חירשים וכבדי שמיעה, לפחות חצי מיליון מהם משתמשים בשפת הסימנים האמריקנית, ומולם כעשרת אלפים מתורגמנים מוסמכים בלבד. כאן נפגשים שני הצדדים של הדיון: המחסור במתורגמנים הוא הטיעון המרכזי לטובת פתרון אוטומטי, והחשש שהפתרון יבוא במקום המתורגמן האנושי הוא ההסתייגות שההצהרה מ-2018 העמידה במרכז.