רדאר נחשב שנים לטכנולוגיה גסה: הוא יודע לומר שיש עצם ובאיזה מרחק, אך לא לצייר אותו. ואיאר, שנוסדה בדצמבר 2011 על ידי רביב מלמד, מירי רטנר ונפתלי חייט, בנתה שבב יחיד המשדר וקולט במאות ערוצים במקביל, ומעבד את ההחזרים לתמונה תלת-ממדית של החלל — כולל תנועה לאורך זמן, ומכאן הכינוי ״רדאר ארבעה-ממדים״. שכבת-הבינה-המלאכותית היא שמתרגמת את אוסף ההחזרים הגולמי לפרשנות: אדם, כיסא, נפילה, נשימה.
היתרון המעשי הוא שהחיישן אינו זקוק לאור ואינו מוגבל לקו-ראייה נקי. הוא פועל בחושך מוחלט, דרך אדים, עשן ולעיתים דרך מחיצות דקות — ובניגוד למצלמה, אינו מפיק תמונה מזהה של הדיירים. התכונה האחרונה היא הסיבה המרכזית לאימוץ שלו בתחומים רגישים לפרטיות.
שני שוקי-היעד המרכזיים הם רכב ובריאות. ברכב משמש החיישן לזיהוי נוסעים בתא, ובכלל זה איתור ילד שנשכח במושב האחורי — דרישה רגולטורית מתהווה במספר שווקים — ולסיוע-בטיחות ובחנייה. בתחום הסיעודי, המוצר Vayyar Care מותקן בקיר ומזהה נפילה של דייר מבוגר בלי מצלמה ובלי צורך שהדייר יענוד מכשיר.
מסלול-הגיוס של החברה ממחיש כמה מהר משתנה ההערכה בתחום. בנובמבר 2019 גייסה 109 מיליון דולר, וביוני 2022 גייסה 108 מיליון דולר לפי שווי של יותר ממיליארד דולר והפכה לחד-קרן. בספטמבר 2024, לעומת זאת, גייסה 25 מיליון דולר בלבד ממשקיעיה הקיימים, לפי שווי של 55 מיליון דולר אחרי הכסף — ירידה חדה. נכון ל-2026 החברה ממשיכה לפעול, במבנה מצומצם בהרבה מזה של שנות-השיא.
הגורם שמניע את שוק-הרכב בתחום הזה הוא רגולציה ולא ביקוש צרכני: תקני-בטיחות באירופה ובארצות-הברית מוסיפים בהדרגה דרישה לזיהוי נוכחות בתא-הנוסעים, ובכך יוצרים שוק-חובה לחיישן פנימי. גם כאן מקבל חיישן שאינו מצלמה יתרון: יצרן שמתקין מצלמה בתא-הנוסעים נדרש להתמודד עם שאלות-פרטיות שרדאר, שאינו מפיק תמונה מזהה, אינו מעורר כלל.