רחפן (Drone) הוא כלי-טיס ללא טייס על סיפונו, המופעל בשלט-רחוק או טס באופן אוטונומי לפי מסלול ומשימה שהוגדרו לו מראש. בשפה המקצועית מקובל המונח כלי-טיס בלתי מאויש, ואילו מערכת כלי-טיס בלתי מאויש כוללת גם את תחנת-הבקרה הקרקעית ואת קישורי-התקשורת — כלומר את כל המערך, לא רק את הכלי המעופף.
האוטונומיה כאן היא רצף ולא מתג. ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי מבחין בין כלי המוטס מרחוק לבין כלי אוטונומי לחלוטין, וביניהם נמצאים רוב הכלים בפועל: טייס-אוטומטי שמייצב את הטיסה, ניווט לפי נקודות-ציון, וחזרה עצמאית לנקודת-ההמראה. הרכיבים הטיפוסיים הם בקר-טיסה עם מדי-תאוצה, ג'ירוסקופים ומד-לחץ, יחידת מדידה אינרציאלית, איכון לוויני, מצלמות ולעיתים לידאר.
לישראל מקום מרכזי בהיסטוריה של התחום. במלחמת ההתשה, בין 1967 ל-1970, נוסו כלי-טיס בלתי-מאוישים טקטיים ראשונים שנשאו מצלמות והחזירו תצלומים מעבר לתעלת סואץ. במלחמת יום הכיפורים ב-1973 שימשו ככלי-הטעיה, ובעקבותיה פותח IAI Scout — כלי-הטיס הבלתי-מאויש הראשון בעל תצפית בזמן-אמת. ה-Mastiff של תדיראן מ-1975 מתואר ככלי-הקרב הבלתי-מאויש המודרני הראשון, בזכות קישור-הנתונים, יכולת השהייה באוויר ושידור הווידאו החי. התעשייה האווירית לישראל, שנוסדה ב-1953 והיא בבעלות המדינה, מייצרת מאז משפחה שלמה של כלים כאלה, ובהם Searcher ומשפחת Heron.
בצד האזרחי המפנה הגיע ב-2013, כאשר DJI השיקה את Phantom ופתחה שוק המוני; עד 2017 החזיקה החברה בכ-75% משוק הרחפנים הצרכני. רשות התעופה הפדרלית האמריקאית אישרה שימוש אזרחי במרחב האווירי כבר ב-2006, והאיחוד האירופי הנהיג מ-2019 מחלקות הסמכה משלו. השימושים כוללים צילום, חקלאות מדייקת, ניטור שריפות, בדיקת תשתיות ומשלוחים; ובין 2021 ל-2024 הפעילה נאס"א את המסוקון Ingenuity על מאדים.
הזמינות הזו היא גם מקור לדאגה: המלחמה באוקראינה מ-2022 מתוארת כמלחמה רחבת-ההיקף הראשונה שבה נעשה שימוש המוני ברחפנים מסחריים פשוטים, לצד כלים ייעודיים בשליטת מבט-גוף-ראשון — המחשה חדה לכך שאותה טכנולוגיה עצמה משרתת קטיף פרי וגם לחימה.