מטרופוליס (Metropolis)

AI בתרבות ובחברה

הגדרה

סרט מדע בדיוני אילם מגרמניה, שיצא ב-1927 בבימויו של פריץ לאנג, ובו הופיעה אחת מדמויות הרובוט הראשונות והמוכרות ביותר בתולדות הקולנוע.

מטרופוליס הוא סרט מדע בדיוני אילם שיצא לאקרנים בגרמניה ב-10 בינואר 1927. את הסרט ביים פריץ לאנג ואת התסריט כתבה תיאה פון הרבו. תקציב ההפקה הגיע ל-5.3 מיליון רייכסמארק, כ-21 מיליון אירו בערכי 2021, ואורכה של הגרסה המקורית היה 153 דקות. העלילה מתרחשת בעיר עתידנית שבה מעמד עליון חי מעל פני הקרקע בעוד מעמד הפועלים מפעיל את המכונות מתחתיה.

בלב העלילה עומדת דמות שכונתה בגרמנית Maschinenmensch, כלומר אדם-מכונה. הממציא רוטוואנג בונה אותה כדי להשיב לעצמו אישה שאהב ומתה, ושליט העיר פרדרסן מורה לו להעניק לה את דמותה של מריה, מנהיגה אהודה על הפועלים, כדי להכפיש אותה בעיניהם. המכונה בדמות מריה מסיתה את הפועלים להרוס את המכונות, וההרס גורם להצפה. בסופו של דבר הם שורפים אותה על עמוד ומגלים מתחת לעור את השלד המתכתי. את התפקיד גילמה בריגיטה הלם בהופעת הבכורה שלה בקולנוע, והתלבושת נוצרה בידי הפסל ולטר שולצה-מיטנדורף מיציקת גבס של גוף השחקנית ומחומר גמיש בשם plastic wood. כדאי לשים לב למהלך שהעלילה עושה כאן: המכונה אינה מוצגת כמכשיר גלוי אלא כמתחזה שמצליחה לעבור בעיני קהל שלם כאדם מסוים ומוכר.

עותק ההקרנה המקורי אבד, והסרט שרד שנים ארוכות רק בגרסאות מקוצרות. שלושה שחזורים מרכזיים נעשו לו: גרסת ג'ורג'ו מורודר מ-1984 באורך 83 דקות, שחזור מ-2001 באורך 124 דקות, ושחזור מ-2010 באורך 148 דקות. האחרון שבהם התאפשר בזכות עשרים וחמש דקות של חומר שהתגלו בארכיון בבואנוס איירס ב-2008, לצד חומר נוסף שנמצא בניו זילנד ב-2005. ב-2001 היה מטרופוליס הסרט הראשון שנרשם במרשם הבין-לאומי של אונסק"ו לזיכרון העולם, וב-2006 נכללה דמות המכונה של מריה בהיכל התהילה של הרובוטים שמפעילה אוניברסיטת קרנגי מלון. הדימוי החזותי שהסרט ביסס, גוף מתכתי בעל קווי מתאר אנושיים ופנים חלקות וחסרות הבעה, נשאר אחד הייצוגים המזוהים ביותר של מכונה בצלם אדם.