קצב החקיקה הוא אחת הדרכים למדוד כמה מהר מערכות פוליטיות מגיבות לטכנולוגיה חדשה, וכאן המספרים חדים במיוחד.
לפי דוח מדד ה-AI של אוניברסיטת סטנפורד, מהדורת 2025, בארצות-הברית עבר ב-2016 חוק אחד בלבד ברמת המדינות שעסק בבינה מלאכותית. עד 2023 המספר הגיע ל-49, וב-2024 הוא יותר מהוכפל ל-131. במקביל, ברמה הפדרלית הוצגו ב-2024 חמישים ותשע הצעות רגולציה בנושא, לעומת עשרים וחמש ב-2023.
התופעה אינה אמריקאית בלבד. באותו דוח נמדדו אזכורים של בינה מלאכותית בהליכים חקיקתיים ב-75 מדינות מרכזיות, ונמצאה עלייה של 21.3 אחוזים ב-2024 — מ-1,557 אזכורים ל-1,889.
לצד החקיקה זורם גם כסף ממשלתי. הדוח מונה, בין השאר, חבילת תשתיות AI של 2.4 מיליארד דולר בקנדה, קרן סינית של 47.5 מיליארד דולר לעידוד ייצור מוליכים למחצה, התחייבות צרפתית של 117 מיליארד דולר לתשתיות AI, מיליארד ורבע מהודו, ופרויקט סעודי בהיקף של 100 מיליארד דולר.
היחס בין המספרים מלמד משהו בפני עצמו. 1,889 אזכורים בהליכים חקיקתיים ב-75 מדינות מול 131 חוקים שנחקקו בפועל במדינה אחת — הפער הזה מתאר תחום שמדובר בו הרבה יותר משמוסדר בו. גם הכסף הממשלתי מתפזר לא אחיד: מרביתו מופנה לתשתיות ולייצור שבבים, ולא לאכיפה או לפיקוח.
שתי הסתייגויות: ספירת חוקים אינה מודדת את חוזקם — חוק שמסדיר שימוש בזיהוי פנים במשטרה וחוק שמחייב תיוג תוכן מיוצר נספרים כאחד; ואזכור בהליך חקיקתי אינו חוק שנחקק. כל המספרים כאן מתייחסים ל-2024 ולשנים שקדמו לה.
המגמה עצמה, לעומת זאת, ברורה וחוצה גבולות: מחוק בודד ב-2016 ל-131 בתוך שמונה שנים במדינה אחת, ולאלפי אזכורים ברחבי העולם. זהו אחד התחומים שבהם המרחק בין הופעת הטכנולוגיה לבין תגובה חקיקתית ממשית היה קצר במיוחד — קצר בהרבה, למשל, מזה של הרשתות החברתיות בשעתן.