מה שהמוזיקה עושה אחרת
למוזיקה הפופולרית אין מסך, ולכן אין בה גוף לרובוט. מה שיש לה הוא קול ופרסונה: הזמר או הזמרת יכולים לעטות את המכונה על עצמם ולשיר בגוף ראשון, במקום להעמיד דמות שמתבוננים בה מבחוץ. מבנה אלבום-המושג מוסיף לכך אורך — אפשר לפרוש עולם שלם על פני כמה תקליטים ולחזור אליו לאורך שנים.
הצירוף הזה מוליד צורה שאין לה מקבילה קלה בסרט או בספר: האנדרואיד כמי שמדבר, לא כמי שמדובר בו. שתי היצירות שהערך הזה נשען עליהן — אלבום של Kraftwerk מ-1978 ומחזור של ג'נל מונה שראשיתו ב-2007 — מדגימות שני קצוות של הצורה.
Kraftwerk, 1978: אסתטיקה, לא דמות
The Man-Machine (בגרמנית Die Mensch-Maschine) הוא אלבום האולפן השביעי של הלהקה הגרמנית Kraftwerk, שיצא ב-1978 וכולל את הסינגל The Robots. הנושאים שהוא נוגע בהם הם המלחמה הקרה, ההיקסמות הגרמנית מן הייצור התעשייתי, והקשר ההולך ונעשה סימביוטי בין האדם למכונה. את העטיפה עיצב קרל קלפיש, ובשרוול הפנימי נכתב במפורש שהיא בהשראת אל ליסיצקי, האמן הסופרמטיסטי הרוסי.
ראוי לדייק במה שהאלבום עושה. אין בו דמות של מכונה שחושבת ותובעת משהו; מה שיש בו הוא עמדה, קול ואסתטיקה. אלכס לינהארדט כתב ב-Pitchfork שהלהקה באלבום הזה "פשוט נשמעת כמו רובוטים", ושזהו האלבום היחיד שמבטא את המוזיקה האידאלית של ראלף הוטר: No emotions, no philosophies, no performances, and virtually no humor. It is pure technology — בלי רגשות, בלי פילוסופיות, בלי הופעות וכמעט בלי הומור; זו טכנולוגיה טהורה. זהו הקצה שבו המכונה היא סגנון ולא נושא.
העמדה הזאת השפיעה הרבה מעבר ללהקה. סטיב היואי כתב ב-AllMusic שלצליל האלבום הייתה השפעה עצומה על הסינת'-פופ הקר והרובוטי של אמנים כמו Gary Numan, וב-2013 דירג ה-NME את The Man-Machine במקום החמישים ושבעה ברשימת האלבומים הגדולים בכל הזמנים, כשהוא מציין אותו כאלבום המובהק של הלהקה וכזרז למהפכת הסינת'-פופ שבאה אחריו.
ג'נל מונה ומחזור "מטרופוליס"
הקצה השני הוא סדרת אלבומים בת שבעה חלקים של הזמרת האמריקאית ג'נל מונה, שנקראה על שם הסרט מטרופוליס של פריץ לאנג מ-1927 ומוצהרת כמושפעת ממנו — מחזור "מטרופוליס".
החלק הראשון הוא Metropolis: The Chase Suite, EP הביכורים שלה, שיצא ב-24 באוגוסט 2007. הוא מספר את סיפורה של האנדרואידית סינדי מייוות'ר, שיוצרה בייצור המוני בשנת 2719 לשוק בעל ריבוד חברתי חריף, התאהבה באדם ונידונה לפירוק. The ArchAndroid, אלבום האולפן הראשון שלה, יצא ב-18 במאי 2010 ומהווה את החלקים השני והשלישי של אותו מחזור. בו מייוות'ר מתגלה כ"ארכאנדרואיד" עצמה: דמות משיחית ששולחה כדי לשחרר את תושבי מטרופוליס מ"הפילוג הגדול", אגודה חשאית שמשתמשת במסע בזמן כדי לדכא חופש ואהבה.
מה האלגוריה אומרת, בלשון היוצרת
מונה ניסחה בעצמה מה הדמות מייצגת. בראיון ל-Blues & Soul אמרה שהאנדרואיד יהיה "אחֵר" חדש — just like any of us who've ever been considered 'the minority' at some time can feel like 'The Other' — כמו כל מי שנחשב אי-פעם "המיעוט" ויכול להרגיש כ"אחר"; ושהיא מבקשת מן המאזינים לחשוב אם היינו מפלים את ה"אחר" החדש הזה. על הדמות עצמה אמרה שהיא represents the MEDIATOR between the have's and the have not's, the minority and the majority — מתווכת בין בעלי-היכולת למחוסריה, בין המיעוט לרוב.
גרג קוט, מבקר ה-Chicago Tribune, קרא את האלבום כ"מניפסט של העצמה עצמית עטוף בתוך 'סרט-רגש' עתידני על מאבקה של אנדרואידית להתגבר על דיכוי", והוסיף שהמסע בחלל וה"עולמות החדשים" הם מטאפורה לניתוק הכבלים שכובלים מיעוטים מכל סוג — נושא בעל מסורת ארוכה במוזיקה האפרו-אמריקאית, מ-Sun Ra ומ-Parliament-Funkadelic ואילך.
איך זה התקבל
הפרטים האלה לא נשארו בשולי הפופ. The ArchAndroid קיבל ציון 91 מתוך 100 באתר Metacritic, ממוצע מנורמל של 28 ביקורות מקצועיות, ונמנה עם האלבומים המשובחים ביותר של 2010; בסקר המבקרים Pazz & Jop של The Village Voice הוא נבחר לאלבום הרביעי הטוב של אותה שנה, ו-The Guardian העמיד אותו בראש רשימתו.
שני חלקים במחזור היו מועמדים לפרסי גראמי: השיר Many Moons מן ה-EP, בקטגוריית Best Urban/Alternative Performance בטקס החמישים ואחד, והאלבום בקטגוריית Best Contemporary R&B Album בטקס החמישים ושלושה. במילים אחרות, יצירה שכל מבנה העלילה שלה הוא אנדרואיד שתובע שחרור התקבלה כאלבום פופ מרכזי, ולא כסקרנות ז'אנרית.
מה שהאנדרואיד הזה משנה בתמונה
מחזור "מטרופוליס" הוא גם מקרה-נגד מתועד לדפוס שמתאר הערך הלבנוּת של הבינה המלאכותית. שם נטען שהמכונה החושבת מדומיינת בתרבות המערבית כלבנה, ושהיא מאפשרת לעתיד המדומיין לוותר על אנשים שאינם לבנים; כאן האנדרואיד שחור, והאלגוריה נשענת על ההיסטוריה של האמריקאים השחורים.
ההבדל אינו רק בזהות הדמות אלא בתפקיד שהיא ממלאת: האנדרואיד כאן הוא מי שמעמדו נשלל, לא מי ששולל מעמד מאחרים. גם היפוך התפקידים מול מקור ההשראה בולט — הרובוטית של מטרופוליס הולבשה בדמותה של מנהיגת הפועלים כדי להכפיש אותה בעיניהם, ואילו האנדרואידית של מונה היא מי שמשחררת אותם.