מדמות משנה לסדרה בת שש-עשרה שנה
אסטרו בוי, שנקרא ביפן Tetsuwan Atomu — "אטום זרוע-הברזל" — הוא סדרת מנגה שכתב ואייר אוסמו טזוקה. הדמות הופיעה לראשונה כדמות משנה בקומיקס Atom Taishi ("אטום השגריר") באפריל 1951, וטזוקה יצר בעקבותיה סדרה חדשה שבה היא הגיבורה הראשית. שמו נכתב בעברית בשתי צורות — "אסטרו בוי" ו"אסטרו-בוי" במקף, כשם הערך בוויקיפדיה העברית שברשימת המקורות.
הסדרה התפרסמה בכתב-העת Shōnen של הוצאת קובונשה מ-3 באפריל 1952 ועד 12 במרץ 1968, 112 פרקים שנאספו ל-23 כרכים. נמכרו ממנה למעלה ממאה מיליון עותקים, והיא המנגה הנמכרת ביותר של טזוקה. עד 2004 הניב הזיכיון שלושה מיליארד דולר במוצרים נלווים; הסדרה הייתה מן הראשונות ששיווקו דמות בהמוניה. תרגום לאנגלית יצא ב-2002, בהוצאת Dark Horse.
בסקר מומחים שערך פסטיבל אמנויות המדיה היפני ב-2006 דורגה הסדרה במקום השישי ברשימת "המנגה הגדולה בכל הזמנים" — השלישית מבין יצירותיו של טזוקה ברשימה.
סיפור המקור: תחליף לילד מת, ואז מכירה לקרקס
את אסטרו בונה אומטארו טנמה, ראש משרד המדע, בדמותו של בנו טוביו שנהרג בתאונת דרכים. בתחילה מתייחס אליו טנמה כאל בנו האמיתי, אך מתברר לו שהאנדרואיד אינו ממלא את החלל: הוא אינו מסוגל לגדול ואינו מסוגל לחוש אסתטיקה אנושית — בסדרת לוחות אחת במנגה מעדיף אסטרו את צורות הקובייה על צורות הפרח.
במהדורת 1960 המקורית טנמה דוחה אותו ומוכר אותו לבעל קרקס אכזר בשם האמג; בגרסת 1980 האמג חוטף אותו בעוד טנמה מחפש אחריו. מה שנשלל מן היצור כאן אינו החיים אלא המעמד. הוא אינו נטוש בעולם — הוא נמכר בו, ולמכירה יש קונה, חוזה ובעלים.
החוק שהוציא אותו מן הקרקס
מן הקרקס מוציא אותו פרופסור אוצ'נומיזו, ראשו החדש של משרד המדע — ובלשון המקור, taken away following the law of robot rights, כלומר מכוח חוק זכויות הרובוטים. אוצ'נומיזו מאמץ אותו, מגדל אותו בחום, ואף בונה לו משפחה רובוטית שלמה: אם, אב, אחות (אוראן) ואח (קובלט).
כאן נמצאת תרומתה הייחודית של היצירה לדיון. היא אינה שואלת אם למכונה מגיעות זכויות, ואינה מעמידה מבחן שיכריע בכך; היא מניחה עולם שבו חוק כזה כבר קיים, ומספרת מה קורה בתוכו. חוק שנקרא בשמו בתוך העלילה הופך את השאלה מדילמה פילוסופית לעניין של אכיפה — מי מפעיל אותו, ומתי הוא נשאר על הנייר.
"פינוקיו הפוך של המאה ה-21"
פרדריק ל. שודט, שתרגם את המנגה לאנגלית, ניסח את כוונתו של טזוקה במשפט אחד: אסטרו נבנה להיות 21st-century reverse-Pinocchio, a nearly perfect robot who strove to become more human and emotive and to serve as an interface between man and machine.
ההיפוך מדויק. פינוקיו הוא בובת עץ שרוצה להיות ילד; אסטרו הוא רובוט כמעט-מושלם שמנסה להיות אנושי ורגשי יותר. אבל שודט מוסיף לתיאור תפקיד שני, שאין לו מקבילה כלל בפינוקיו — interface between man and machine, ממשק בין אדם למכונה. זו הבחנה שקל להחמיץ: הדמות אינה מבקשת רק לחצות אל הצד האנושי, אלא לעמוד בין שני הצדדים ולתווך ביניהם.
מה העלילות באמת עוסקות בו
העלילות אינן סיפורי הרמוניה בין אדם למכונה. האתר הרשמי של טזוקה פרודקשנס מביא בפרק על אפליה את דברי טזוקה עצמו מתוך Save Our Mother Earth: אין זו שעה שבה בני-אדם יכולים להפלות זה את זה, וגם אם קשה למחוק אפליה בת דורות, אין דרך אלא לנסות צעד אחר צעד. ולצידם, בפרשנות האתר ולא בלשון טזוקה, מנוסחת התבנית החוזרת בסדרה: Astro Boy always fights for the welfare of human beings, but whenever there is a problem the humans always say things like, 'We should have known that we couldn't trust a robot' — אסטרו בוי נלחם תמיד לרווחת בני-אדם, אך בכל פעם שמתעוררת בעיה הם אומרים שהיה עליהם לדעת שאי-אפשר לבטוח ברובוט; ומסקנת האתר: here, humans clearly display the discrimination they harbor against 'Outsiders' — כאן מפגינים בני-האדם אפליה גלויה כלפי "זרים".
כוחו הרובוטי של אסטרו אינו פותר את הבעיה הזאת, מפני שאין זו בעיה של יכולת אלא של מעמד ושל אמון.
1963: האנימה הראשונה, ומה נשאר
ב-1 בינואר 1963 עלתה בערוץ Fuji TV סדרת האנימציה הראשונה שנעשתה לפי המנגה — סדרת הטלוויזיה המונפשת היפנית הפופולרית הראשונה, זו שגיבשה את האסתטיקה שנודעה מאוחר יותר בעולם כאנימה. היא רצה ארבע עונות ו-193 פרקים, והפרק האחרון שודר בערב השנה החדשה של 1966.
ב-7 באפריל 2003, יום אחרי בכורת גרסת האנימה של אותה שנה, רשמה העיר ניזה שבמחוז סאיטמה את הדמות כתושבת — במועד שנקבע במנגה כתאריך לידתה. באותו יום עצמו החל רציף JR Takadanobaba בטוקיו להשמיע את נעימת הסדרה כאות ליציאת רכבת. גם מחוץ ליפן נשאר שמו בשימוש: גרסת מערכת ההפעלה הראשונה של אנדרואיד נשאה בגוגל את שם-הקוד הפנימי Astro Boy.
אסטרו בוי מצוטט תדיר כמקורה של תפיסה יפנית ידידותית כלפי מכונות; הטענה והביקורת עליה נדונות בערך המכונה הידידותית בתרבות היפנית.