הטענה, בניסוח המדויק שבו היא מופיעה
ב-11 בדצמבר 2018 פרסמה החברה המלכותית בלונדון סקירה על ייצוגי הבינה המלאכותית בתרבות, שנשענה על ארבע סדנאות בקיימברידג' ובלונדון ועל 150 מומחים בין-תחומיים. המשפט שמנסח את הטענה בצורתה המצוטטת ביותר מעמיד בה את דורימון מול שליחות קטלנית: Western narratives of intelligent machines predominantly show hyper-aggressive figures like the Terminator, whereas in Japanese fiction they are represented more frequently as a friend or tool, like Doraemon the pudgy cat — נרטיבים מערביים מציגים בעיקר דמויות תוקפניות במיוחד כמו שליחות קטלנית, ואילו בבדיון היפני הן מיוצגות לעיתים קרובות יותר כחבר או ככלי, כמו דורימון החתול השמנמן.
כדאי לעצור על המילים "לעיתים קרובות יותר": זו טענה על שכיחות יחסית בגוף יצירות, לא על תכונה של תרבות. בשיח הפופולרי היא מתחדדת לטענה שיפן אינה חוששת מפני רובוט חושב.
שלושת ההסברים שמוצעים לה
ההסבר ההיסטורי מפנה לבובות הקאראקורי (karakuri ningyō), אוטומטים מכניים יפניים מסורתיים שנבנו מן המאה ה-17 ועד המאה ה-19 כצורת בידור; המילה karakuri עצמה קיבלה בעקבותיהם ביפנית גם את המשמעות "מנגנון" או "תחבולה".
ההסבר הדתי, כפי שסקירת מחקר מ-2024 מתארת אותו, מחפש שורשים רוחניים לזיקה יפנית משוערת אל רובוטים — באמונות האנימיסטיות של השינטו ובתורה הבודהיסטית על הקשר שבין החי לדומם. הביטוי הישיר ביותר לקו הזה בא דווקא ממהנדס: מסהירו מורי, שטבע ב-1970 את עקומת המוזרות, פרסם ב-1974 את The Buddha in the Robot וכתב בו שלדעתו יש ברובוטים טבע-בודהה, כלומר פוטנציאל להגיע להארה.
ההסבר התרבותי מפנה אל אסטרו בוי: אותה סקירה מציינת שמקורות מציגים את אטום כמקור ההשראה של רובוטיקאים יפנים, ומכאן כראשיתה של ההתעניינות היפנית ברובוטיקה הומנואידית.
מה יש בבדיון היפני מלבד החבר
הטענה נשענת על מדגם קטן ומוכר, וגם בתוכו היא אינה מדויקת. הרוח במעטפת, סרט אנימציה יפני מ-1995, אינו סיפור על ידידות אלא על תוכנה שנוצרה לריגול, הגיעה לתודעה, ותובעת שיכירו בה כישות חיה בעלת מעמד משפטי. וגם אסטרו בוי, הדוגמה הראשית לצד הידידותי, אינו יצירה על הרמוניה בין אדם למכונה — הערך עליו מפרט מה בעצם חוזר בעלילותיו.
סקירת מחקר מ-2024 מנסחת גם את המגבלה שבבחירת המדגם: the famous Atom can hardly be taken as representative of how robots and AI are imagined in current Japanese manga and anime — קשה לראות באטום המפורסם ייצוג של האופן שבו מדומיינים רובוטים ובינה מלאכותית במנגה ובאנימה יפניות של היום. גוף היצירות הרלוונטי גדול בהרבה משתי דמויות מוכרות משנות החמישים והשישים.
טכנו-אוריינטליזם: הביקורת המרכזית
המונח "טכנו-אוריינטליזם" נטבע ב-1995 בספרם של דייוויד מורלי וקווין רובינס Spaces of Identity, בפרק שכותרתו Techno-Orientalism: Japan Panic — תיאוריה ביקורתית על ההצגה של אסיה ושל תרבותה כטכנולוגיות-יתר.
הביקורת מוחלת ישירות על הטענה שלפנינו. סקירת מחקר מ-2024 קובעת שתרבות-הרובוטים היפנית נעשתה לאחד מסימני-ההיכר הקלישאתיים, a form of Othering designed to make it appear 'different' from the 'West' — צורה של הַאֲחָרָה שנועדה להציג את יפן כשונה מן "המערב" — ומוסיפה שיש מידה של טכנו-אוריינטליזם בעצם ההנחה שקיימת "תרבות רובוטים" יפנית.
כריסטופר ג'יי הייז, שניתח ב-2019 את הכתיבה על רובוטים יפנים בעיתונות הבריטית, מצא שלא אוריינטליזם אחד אחראי לתמונה אלא צירוף של שלושה: טכנו-אוריינטליזם, אוריינטליזם עצמי — אימוץ התיאור בידי יפן על עצמה — ואוריינטליזם של מוזרוּת.
מה שנמדד בפועל אצל בני-אדם
מעבר לניתוח הטקסטואלי נעשו גם מדידות. במחקר חוצה-תרבויות שפרסמו כריסטוף בארטנק, טומוהירו סוזוקי, טקאיוקי קאנדה וטאטסויה נומורה בכתב-העת AI & Society ב-2007, מילאו 467 נבדקים משבע מדינות שאלון בן 14 שאלות על עמדות שליליות כלפי רובוטים, בשלושה אשכולות: היחס לאינטראקציה עם רובוטים, היחס להשפעתם החברתית, והיחס לרגשות באינטראקציה איתם. המסקנה, בלשון תקציר המאמר: the Japanese were not as positive as stereotypically assumed — היפנים לא היו חיוביים כפי שמניחים עליהם באופן סטריאוטיפי. הנבדקים האמריקאים היו החיוביים מכולם, והמקסיקנים השליליים מכולם.
סקירת המחקר מ-2024 מסכמת את גוף העבודות כולו: מחקרים אמפיריים בעיצובים שונים לא הגיעו לתוצאה חד-משמעית, ורבים מהם אינם מוצאים כמעט הבדל של ממש בעמדות התרבותיות כלפי רובוטים בין אירופה ליפן.
למה ההכרעה הזאת אינה אקדמית בלבד
אותה סקירה של החברה המלכותית הסבירה גם מדוע ייצוגים תרבותיים חשובים, ודבריה חלים על הטענה עצמה: this can undermine confidence in the rapidly-evolving field, and misdirect debate, with significant consequences for research, funding and regulation — הדבר עלול לערער את האמון בתחום המתפתח במהירות ולהסיט את הדיון, עם השלכות משמעותיות על מחקר, מימון ורגולציה.
הסיכון המעשי הוא שקלישאה תשמש כטיעון. סקירת המחקר מ-2024 בוחנת בדיוק את השימוש הזה בוויכוח על מערכות נשק אוטונומיות, ומסקנתה שההנחה שתרבות-רובוטים יפנית מעצבת שם תפיסות של ראוי ולא-ראוי היא הנחה tenuous, רעועה. זהו ההבדל בין ערך שמדווח על הטענה לבין ערך שקובע אותה: הראשון שימושי, השני מספק לוויכוח מדיניות בסיס שהמחקר אינו נותן לו.