מכה (Mecha)

מה זה מכה: רובוטים ענקיים שמופעלים מתוכם

מכה (⁦Mecha⁩, ביפנית ⁦メカ⁩) הוא מונח שמקורו בקיצור של המילה האנגלית ⁦mechanical⁩. בתרבות הפופולרית ברחבי העולם הוא מציין רובוטים או מכונות ענקיות בדמות אדם, המופעלים לרוב בידי טייס שיושב בתוכם. ביפן עצמה למונח משמעות רחבה הרבה יותר — כל חפץ מכני, כולל רכב או מחשב — ואילו "הרובוט הענקי" שמוכר מחוץ ליפן הוא תת-קבוצה מסוימת: מכונה דמוית אדם, בעלת רגליים, ולא רק כלי רכב רגיל. אנימת רובוטים (⁦Robot anime⁩), המכונה מחוץ ליפן ⁦mecha anime⁩, היא אחת הסוגות העתיקות ביותר באנימה.

מרחוק אל תוך תא הטייס: 1956 עד 1972

רובוטים ענקיים בדיוניים הופיעו באנימה ובמנגה כבר בשנות החמישים: סדרת ⁦Astro Boy⁩ מ-1952, על ילד רובוט, מצוטטת כהשפעה מכוננת על הסוגה, ובסדרת ⁦Tetsujin 28-Go⁩ מ-1956 הרובוט הענקי מופעל מרחוק בידי ילד, ולא מתוכו. השינוי המכריע הגיע ב-1972, עם ⁦Mazinger Z⁩ — המנגה שכתב ואייר גו נגאי ושעובדה לאנימה באולפן ⁦Toei Animation⁩. לפי ויקיפדיה האנגלית, הסדרה "לא בדיוק אנימת המכה הראשונה בהיסטוריה", אך היא מוזכרת לעיתים קרובות כראשונה מבין סדרות המכה המודרניות: בה, לראשונה, טייס מפעיל מכה מתוך תא טייס שבגוף המכונה עצמה, ולא מרחוק. בעלילה בונה המדען ג'וזו קאבוטו את הרובוט, ונכדו קוג'י הוא זה שמטיס אותו. הסדרה שודרה ברשת ⁦Fuji TV⁩ במשך 92 פרקים, והולידה מוצרים רבים, ובהם צעצועי פלסטיק ומתכת יצוקה.

שתי אסכולות בסוגה: ⁦Super Robot⁩ מול ⁦Real Robot⁩

סוגת המכה מתחלקת מאז לשני זרמים מוכרים. המונח ⁦Super Robot⁩ מתאר מכה יחיד במינו, לרוב בעל מקור כוח מיסטי או בלתי-שגרתי, שמטיס אותו גיבור צעיר כנגד איום חוץ-אנושי — ⁦Mazinger Z⁩ הוא הדוגמה המרכזית. המונח ⁦Real Robot⁩ מתאר רובוטי מכה בלי כוחות-על, שמיוצרים בהמוניות ומופעלים באמצעות טכנולוגיה עתידנית שמוסברת בהיגיון כלשהו, בסיפורים שמיועדים לקהל מבוגר יותר ולא לילדים. הסדרה ⁦Mobile Suit Gundam⁩ מ-1979, שיצר יושיוקי טומינו באולפן ⁦Sunrise⁩, נחשבת בדרך כלל לסדרה שייסדה את זרם ה-⁦Real Robot⁩: עלילתה נטועה במלחמה בדיונית בין מושבת חלל מתמרדת לפדרציית כדור הארץ. הרובוט הראשי בה, ⁦RX-78-2 Gundam⁩, מתואר כחלק מציוד צבאי שמיוצר בהמוניות, ומטיס אותו אזרח צעיר בשם אמורו ריי. הסדרה עלתה לשידור ב-7 באפריל 1979; בתחילה היה הרייטינג שלה נמוך, והמפרסמים קיצצו אותה מ-52 פרקים מתוכננים ל-39. רק הארכה בת חודש שהשיג הצוות הביאה אותה בסופו של דבר ל-43 פרקים. את הצלחתה המאוחרת היא חבה לשידורים חוזרים, לסרטי קולנוע שערכו מחדש את חומרי הסדרה, ולערכות ההרכבה ⁦Gunpla⁩ של חברת ⁦Bandai⁩, שיוצאות מאז 1980.

אוונגליון: פירוק הסוגה מבפנים

בין 1995 ל-1996 שידרה ⁦TV Tokyo⁩ את ⁦Neon Genesis Evangelion⁩, בהפקת אולפן ⁦Gainax⁩ ובבימוי הידאקי אנו. במרכזה נער בשם שינג'י איקרי, המגויס להטיס "אווה" — מכה ביו-מכני ענק — כנגד יצורים עוצמתיים הקרויים "מלאכים". הסדרה מתוארת בדרך כלל כפירוק (⁦deconstruction⁩) של סוגת המכה: היא מתמקדת במצבם הנפשי של הטייסים ושל צוות הארגון המפעיל אותם לא פחות משהיא מתמקדת בעימותים עצמם, ונשענת במידה רבה על מושגים מתורתם של זיגמונד פרויד וקארל יונג. אנו עצמו תיאר את הסדרה כמטפורה לדיכאון שחווה במשך ארבע שנים. שני הפרקים האחרונים שלה עוררו מחלוקת, וב-1997 יצאו שני סרטי קולנוע; השני שבהם, ⁦The End of Evangelion⁩, הציע גרסה חלופית ומלאה יותר לסיום.

⁦Pacific Rim⁩: מחווה מערבית לז'אנר

הסרט ⁦Pacific Rim⁩ (2013), בבימוי גיירמו דל טורו, מציג עולם שבו מפלצות ים עצומות הקרויות "קאיג'ו" (⁦Kaiju⁩) פורצות מסדק בין-ממדי בתחתית האוקיינוס השקט, והאנושות בונה נגדן רובוטי מכה ענקיים דמויי אדם הקרויים "ג'אגרים" (⁦Jaegers⁩). כל אחד מהם מופעל בידי טייסים שמוחותיהם מחוברים בקשר משותף הקרוי "הזרם" (⁦the Drift⁩). כתוביות הסיום מקדישות את הסרט לאישירו הונדה, במאי ⁦Godzilla⁩ היפני, ולאמן האפקטים ריי הריהאוזן, והוא נחשב מחווה לקולנוע הקאיג'ו, למכה ולאנימה. גו נגאי, יוצר ⁦Mazinger Z⁩, שיבח את סצנות הפעולה בסרט. תקציבו עמד על 190 מיליון דולר, והוא גרף בסופו של דבר 411 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם, מתוכם 136.4 מיליון דולר בסין בלבד — השוק הגדול ביותר שלו.

ניסיון אמיתי: ⁦Kuratas⁩ היפני

מחוץ למסך נעשו גם ניסיונות אמיתיים לבנות מכה. הרובוט ⁦Kuratas⁩, שהציגה ב-2012 החברה היפנית ⁦Suidobashi Heavy Industry⁩, משווק כ"רובוט העלייה הענק הראשון בעולם": כלי במשקל כ-4,500 קילוגרם ובגובה כ-4 מטרים, שבנו האמן קוגורו קוראטה, ששמו ניתן למכונה, והרובוטיקאי וואטרו יושיזאקי. טייס אחד יושב בגוף הרובוט ומפעיל אותו ממושב השליטה, או לחלופין שולטים בו מרחוק דרך טלפון עם מסך מגע. הוא נע על ארבעה גלגלים במהירות של כ-10 קמ"ש, אינו מסוגל לצעוד על רגליים ואינו מסתובב בכוחות עצמו. נכון ל-25 באפריל 2013 עמד מחירו על כ-1.35 מיליון דולר. בשונה מרובוטי המכה הבדיוניים, זהו כלי תצוגה ולא נשק.

פסל שזז: הגונדם של יוקוהמה

ניסיון אחר לגשר בין הבד למציאות היה ⁦Gundam Factory Yokohama⁩, מתחם בידור במזח ⁦Yamashita⁩ שבעיר יוקוהמה, שבמרכזו עמד פסל גונדם נע בגובה 18 מטרים. יוצר הסדרה המקורית, יושיוקי טומינו, היה מעורב בפרויקט באופן אישי. הפסל היה מחובר בגבו לשלד תומך, ותנועתו הזכירה יותר בובת חוטים מאשר רובוט עצמאי. הוא נחשב לפסל השלישי של גונדם ביפן בגודל טבעי (1:1). המתחם נפתח ב-19 בדצמבר 2020 ונסגר ב-31 במרץ 2024, לאחר שתאריך הסגירה המקורי נדחה פעמיים — תחילה בשל מגפת ⁦COVID-19⁩, ולאחר מכן בשל הצלחתו המתמשכת. טקס הסיום כלל מופע של כ-1,000 רחפנים וזיקוקים, והפסל עצמו פורק ונבנה מחדש כפסל נייח בביתן של גונדם בתערוכת ⁦Expo 2025⁩ באוסקה.