רובוט משתף-פעולה (Cobot) הוא רובוט תעשייתי שתוכנן לעבוד לצד אדם באותו מרחב, בלי גדר מפרידה, תוך הגבלה מובנית של הכוח והמהירות שלו. זהו היפוך של מוסכמה ותיקה: רובוט תעשייתי קלאסי מוצב בתוך כלוב, ופתיחת הכלוב מפסיקה את פעולתו מיד, משום שזרוע הנעה במהירות מלאה עלולה להרוג אדם שנקלע לדרכה.
הרעיון פותח ב-1996 באוניברסיטת נורת'ווסטרן על ידי ג'יי אדוארד קולגייט ומייקל פשקין. את המונח עצמו טבע ברנט גילספי, חוקר בתר-דוקטורט בקבוצתם, וזכה על כך ב-50 דולר בתחרות שמות. הפטנט האמריקאי שהוגש ב-1997 מתאר מנגנון ושיטה לאינטראקציה פיזית ישירה בין אדם למניפולטור רב-תכליתי הנשלט על ידי מחשב.
הבטיחות מושגת בשתי דרכים משלימות. הראשונה מובנית בחומרה: חומרי-בנייה קלים, פינות מעוגלות והגבלה פיזית של המהירות והכוח. השנייה תלויה בחיישנים ובתוכנה, שמזהים מגע או קרבה ומאטים או עוצרים בהתאם. שני התקנים המרכזיים בתחום הם ISO 10218, המגדיר את דרישות הבטיחות של רובוטים תעשייתיים ומחולק לשני חלקים — האחד עוסק ברובוט עצמו והשני ביישום ובשילובו בקו-הייצור — ו-ISO/TS 15066 משנת 2016, שמוקדש במיוחד ליישומים שיתופיים. הספרות מבחינה בארבעה אופני-שיתוף: דו-קיום במרחב משותף בלי עבודה משותפת; עבודה לסירוגין באותו מרחב; שיתוף-פעולה סימולטני על אותו פריט; ותגובה בזמן-אמת לתנועת האדם.
לגישה הזו יש מחיר מובנה. עצם ההגבלה של המהירות והכוח — שהיא מקור הבטיחות — פירושה שרובוט משתף-פעולה עובד לאט יותר ונושא משקל קטן יותר מזרוע כלואה בגודל דומה. בתמורה נחסכים הכלוב, שטח הרצפה ותשתית הבטיחות סביבו, ולכן הוא מתאים במיוחד ליצרנים קטנים ולסדרות-ייצור משתנות.
השחקנית המזוהה ביותר עם התחום היא Universal Robots הדנית, שנוסדה ב-2005. דגם UR5 שלה הגיע לשוק ב-2008, החברה נרכשה ב-2015 בידי Teradyne תמורת 285 מיליון דולר, ומאז נמכרו יותר מ-100 אלף יחידות.