ארץ שהשמידה את המכונות שלה
Erewhon: or, Over the Range ראה אור בלונדון ב-1872 בעילום שם. שמו הוא המילה nowhere — "שום מקום", אותה משמעות שיש למילה אוטופיה — כשהיא נכתבת nohwere ונקראת מן הסוף להתחלה. המספר חוצה רכס הרים ומגיע אל ארץ שאינה מוכרת, ופרקי הפתיחה נשענים על שנותיו של סמואל באטלר כמגדל צאן בניו זילנד. Erewhon היא סאטירה שיטתית: מחלה נחשבת בה לפשע ופשע נחשב למחלה, וחולה עלול להיאסר על מחלתו בעוד נוכל נשלח לטיפול. ובעיקר: אין בה מכונות. מלחמת אזרחים שהתחוללה, בלשון הספר, some five hundred years before my arrival, הצמידה זה לזה שני מחנות שכונו המכונאים ומתנגדי המכונות; Civil war raged for many years, and is said to have reduced the number of the inhabitants by one-half. המנצחים wrecked all the more complicated machines, and burned all treatises on mechanics, and all engineers' workshops.
"ספר המכונות": שלושה פרקים שגרמו לזה
הסיבה לאותה מלחמה מובאת בשלושה פרקים בתוך הרומן, המכונים "ספר המכונות" (The Book of the Machines). הם מוצגים כתרגום של חיבור שכתב חכם מקומי, והם החיבור ששכנע את תושבי Erewhon להיפטר ממכונותיהם. מה שחשוב בהם אינו המסקנה אלא צורת הטיעון. אין בו רגע שבו מכונה מחליטה לתקוף, אין בו רוע ואין בו תקלה; יש בו רק אבולוציה. זו הסיבה שהוא נשמע היום זר לקאנון הקולנועי כולו — הוא אינו מספר סיפור על מרד אלא מציג השוואה בין קצבי התפתחות.
הטיעון: קצב, לא מרד
החיבור מבקש מן הקורא להשוות שני קצבים: Reflect upon the extraordinary advance which machines have made during the last few hundred years, and note how slowly the animal and vegetable kingdoms are advancing — שימו לב לקצב שבו התקדמו המכונות, ולאיטיות שבה מתקדמות ממלכות החי והצומח. מכאן הוא עובר לתודעה, ומנסח את המשפט שמצוטט ממנו יותר מכל: There is no security against the ultimate development of mechanical consciousness, in the fact of machines possessing little consciousness now — העובדה שלמכונות יש כיום מעט תודעה אינה ערובה לכך שלא תתפתח בהן תודעה בסופו של דבר. שימו לב מה הטיעון אינו אומר: הוא אינו טוען שהמכונות מודעות. הוא טוען שהיעדר התודעה בהווה אינו ראיה לגבי העתיד, ושהנתונים הרלוונטיים הם כיוון ההתפתחות ומהירותה.
מי מרבה את המכונות
ההתנגדות המתבקשת מנוסחת בספר עצמו: למכונות אין מערכת רבייה — the apparent absence of anything like a reproductive system in the mechanical kingdom. התשובה שהחיבור נותן היא הרעיון החריף ביותר שבו. מכונות אכן מייצרות מכונות אחרות: How few of the machines are there which have not been produced systematically by other machines? But it is man that makes them do so. וזו אינה בעיה, לדעת הכותב, כשם שאין בעיה בכך שהתלתן נזקק לדבורה כדי להתרבות: Then why not we part of that of the machines? — מדוע שלא נהיה אנחנו חלק ממערכת הרבייה שלהן. במילים אחרות, מה שהחיבור מתאר אינו כפוי על איש. אנחנו מתחזקים את המכונות, משכפלים אותן ומשפרים אותן מרצוננו, מפני שכל צעד כזה משתלם לנו בנפרד.
מ"דרווין בין המכונות" ועד ההסתייגות של באטלר עצמו
הרעיון פורסם לראשונה במכתב לעיתון The Press בקרייסטצ'רץ' שבניו זילנד, ב-13 ביוני 1863, תחת שם העט Cellarius ובכותרת Darwin among the Machines. המכתב העלה את האפשרות שהמכונות הן מין "חיים מכניים" הנתונים לאבולוציה מתמדת, ושבסופו של דבר הן עשויות להחליף את בני-האדם כמין השולט; מתוכו ומתוך המשכיו התפתחו שלושת הפרקים. באטלר עצמו לא היה מרוצה מן האופן שבו נקראו. בהקדמה למהדורה השנייה כתב: I regret that reviewers have in some cases been inclined to treat the chapters on Machines as an attempt to reduce Mr Darwin's theory to an absurdity — הוא מצטער שמבקרים ראו בפרקים ניסיון להוליך את תורתו של דרווין אל האבסורד.
מי קרא את זה אחר כך
רשימת הקוראים של "ספר המכונות" חורגת מן הספרות. ג'ורג' אורוול שיבח את הספר בשידור ב-1945 ואמר שכשבאטלר כתב אותו נדרש imagination of a very high order to see that machinery could be dangerous as well as useful. אלן טיורינג הפנה אל Erewhon במאמרו Intelligent Machinery, A Heretical Theory, שנכתב סביב 1951 ופורסם לאחר מותו. פרנק הרברט קרא על שמו של באטלר את "הג'יהאד הבאטלריאני", מסע ההשמדה של "המכונות החושבות" ברומן "חולית" מ-1965. ז'יל דלז ופליקס גואטרי נשענו על שלושת הפרקים ב"אנטי-אדיפוס" מ-1972. ההבחנה שבאטלר עשה נשארה שימושית גם בלי הסאטירה שסביבה: השאלה אינה רק מה מכונה מסוגלת לעשות בנקודת זמן נתונה, אלא באיזה קצב היכולת הזו משתנה, ומי מזין את השינוי.